שבוע 33, אחרי בדיקה שגרתית לפני שלושה ימים מצאתי את עצמי מובלת למיון ומאז אני מאושפזת בלי צפי מתי לצאת הרופאים גם מדברים על להישאר פה עד לידה בשבוע 37 יש לי חיים שלמים וילדה קטנה בבית והכל פשוט ברגע אחד נעצר מהדיון תקין לגמרי עם תוצאות רק מושלמות מצאתי את עצמי בהריון בסיכון מנסה לנהל את העולם שלי מהטלפון ורואה את הבת שלי רק בשיחות וידאו ״צרות״ שהיו לי לפני כל כך מתגמדות ופתאום כל העולם מקבל פרופורציה וכמה זה לא מובן מאילב להיות בריאה עם תינוק בריא עם כל הקושי, כמה שפע זה לדאוג לילד כשאת בהריון ו*להנות* מחיי שגרה עמוסים כי ברגע אחד, הכל יכול להשתנות אני מקווה שכל מי שקוראת את זה תקח את הפוסט הזה למקום טוב ותעריך את מה שיש לה תעריך באמת כלום לא מובן מאילב וכל יום הוא ברכה