אני גם עם שחלות פוליציסטיות. ברוך ה' עכשיו שבוע 10 עם הריון ראשון, אבל לקח לנו שנה וחצי להיכנס. ניסינו הזרעה שלא הלכה, ואחר כך 2 סבבים של ivf, וכל זה מלבד הנסיונות הטבעיים שלא הלכו. אני מבינה את הקושי והציפייה. במיוחד כשהמחוג לא סדיר, לא ידעתי מתי אני מבייצת ומתי לעשות בדיקה, וכל פעם שקיבלתי מחזור או הראה שלילי, זה כאב לי בלב. אחרי כל כך הרבה פעמים כושלות, סוג של וויתרתי מבחינה טובה, יקרה מתי שיקרה. אחרי הסבב השני, בבוקר כשהייתי צריכה לעשות בדיקת דם לגילוי הריון, עשיתי בדיקה ביתית. חיכיתי אולי דקה, וראיתי פס אחד וזרקתי לפח ואמרתי לעצמי פעם הבאה. הלכתי לעשות משהו, ואז חזרתי כדי להתקלח, ואמרתי לעצמי שאני אבדוק שוב ליתר ביטחון, ואז ראיתי 2 פסים, והייתי בהלם. כמה שזה קשה, הכי טוב זה לשחרר ולהאמין שזה יקרה כשזה יקרה, ולשחרר את הציפיות כדי לא להתאכזב. כל פעם שהיה שלילי, אני בכיתי. אם הפעם היה יוצא שלילי, לא הייתי בוכה ומחזיקה את עצמי. אומרים שבדיקות ביוץ לא אפקטיביות למי שיש לה שחלות פוליציסטיות, תבדקי את זה. אני בחיים לא השתמשתי בבדיקות האלו כמו כן, שיעשו בדיקות. גם לבעלך/בן הזוג. יכול להיות שהזרע שלו לא הכי טוב, ואז זה מקשה עוד יותר על התהליך של כניסה להריון, ובמקרים כאלו, הזרעה לא תעזור, רק ivf.