היי, אני אמא טרייה לילד נסיך בין כמעט 4 חודשים. אני ובעלי מאז ומתמיד היינו בשותפות מלאה בדברים בבית. שנינו מנקים, שנינו מבשלים, שנינו מכבסים ובאמת בעלי כפרה עליו נותן את הנשמה שלו כדי לשמור על זה. כשהבן שלנו נולד אני הייתי קצת בשוק ובעלי מאוד מהר לקח פיקוד. אם הוא בכה הוא לקח אותו אם הוא היה רעב הוא האכיל מחלב ששאבתי וכו. לאט לאט צברתי יותר ויותר ביטחון והיום אני באמת מרגישה שאני במקום הכי בטוחה ושלמה באמהות שלי ואני באמת מרגישה מצליחה בזה. אבל. ואז פתאום בעלי לקח צעד אחורה וכנראה אחרי טראומה לא פשוטה שחווה בהיריון ובלידה שלי בעיקר הכל פתאום יוצא עכשיו. שזה כמובן מקובל וברור ואני מאמינה בלתת את הזמן שלו כמו שתמיד עשינו. אבל פתאום הוא ממש חווה קושי בלהיות עם הקטנציק, ממש נלחץ כשאני צריכה לשירותים והוא צריך להיות איתו, נלחץ משהות ממושכת איתו הוא ממש אומר שהוא מרגיש שבכל פעם שהילד עליו הוא מיד מתחיל לבכות וכאלה. אני ממש רוצה לעזור לו אבל אם זאת מרגישה שכשאני מנסה ״ללמד״ אותו להסתדר איתו מבחינתו זה כאילו אני מעירה לו ו״מתנשאת״ מצד אחד אני עובדת, ולומדת 2 מקצועות במקביל אז אני באמת צריכה עזרה בשותפות הזאת ומצד שני באמת מבינה אותו, ומנסה להזכיר לעצמי שכשאני הייתי צריכה ביטחון הוא לקח את הפיקוד. אני באמת צריכה עזרה, אם יש מישהי שעברה את זה או משהו דומה ויודעת להגיד בדיעבד מה עזר לה אני אשמח