בנות אני רוצה לפרוק לכן ולהתייעץ איתכן כי אני מתלבטת עם עצמי מה לעשות .. זה כנראה יהיה קצת ארוך אז תודה לכל מי שתקרא עד הסוף את הפוסט. אז ככה רקע כללי עלי ועל המשפחה של בעלי .. אנחנו נשואים 8 שנים ו- 9 שנים ביחד, יש לו 3 אחיות וכולן אצלהן זה בגנים להקלט להריון בקלות ובמהירות וכל אחת מביאה ילדים שנה אחרי שנה , לאחותו הגדולה יש 7 ילדים, לשניה יש 6 ילדים וכולם צמודים אצלהם ועכשיו גם האחות הקטנה שלו בהריון מתקדם שעוד פחות מחודש צריכה ללדת את הילד השני שלה (בן שיש לה כבר ילדה בכורה בת שנה וחצי) אז גם היא הביאה צמודים תוך שנתיים. אנחנו נקלטנו להריון אחרי 5 וחצי שנים של ניסיונות להרות בין אם זה טבעי ובין אם זה בטיפולי פוריות ובסוף נקלטנו בהפריה חוץ גופית ivf ב"ה .. היום הילדה שלנו כבר בת שנתיים ושמונה ומצד אחד אני הייתי רוצה להביא לה גם אחים אבל מצד שני אני לא ממש אוהבת את בעלי ואת המשפחה שלו כי מי שמכיר אותי יודע כמה טקלים היו לי איתם ועם בעלי שאף פעם לא מגבה אותי ואף פעם לא לצידי , נגיד כל ויכוח עם המשפחה שלו הוא תמיד יהיה לצידם ויצדיק אותם ויגיד שהם צודקים מאשר אני וזה ככה כל השנים תמיד היה, אני תמיד אצלו בעדיפות השניה במקום להיות במקום הראשון.. עכשיו אני גם ממש מקנאה באחיות שלו שהן כמו משריצות ילדים כל שנה וכנראה זה אצלהן בגנים ככה להקלט בקלות ובמהירות להריון ואני מרגישה כאילו שמשהו דפוק בי למרות שהבעיה היא לא אצלי אלא אצל בעלי , שהזרע שלו חלש .. קיצר עכשיו אוטוטו אחותם הגדולה עם ה- 7 ילדים צריכה להגיע לארץ לביקור כי הם חיים בארה"ב הרבה שנים והם באים לארץ לביקור וגם כדי להיות בברית של אחותה הקטנה , לי קשה את האמת שהם יבואו וגם להיות בברית קשה לי עד כדי כך מרוב שאני מקנאה.. לפני יומיים רבנו אני ובעלי אז אמרתי לו על אחיות שלו שנקלטות ככה להריון מהר ושלא באלי לבוא לברית של אחותו ולראות את אחותו הגדולה שבאה לביקור מארה"ב ואז הוא אמר לי שאני קנאית ממורמרת .. אמרתי לו יכול להיות אבל הבעיה אצלך שהזרע שלך דפוק כי אולי עם גבר אחר אני כן הייתי נכנסת להריון.. לסיכום אני מתלבטת מה לעשות.. מצד אחד אני חושבת לעצמי שבאלי לברוח מהם ולהתנתק גם מבעלי וגם מהמשפחה שלו כי אני רק ממורמרת איתם ולא מאושרת במיוחד לא איתו בגלל כל ההתנהגות שלו יחד עם כל הרעשי רקע מסביב עם אחיות שלו שמביאות ילדים מפה ועד תאילנד.. אז חשבתי לברוח לצפון ולהשכיר איזה דירה לבד רק אני עם הילדה אבל זה יהיה קשה מבחינה כלכלית, אני לא יודעת איך אצליח להסתדר לבד.. או מצד שני להמשיך לחיות במירמור איתו ועם המשפחה שלו בתקווה שאולי זה ישתפר ולנסות להציל את הזוגיות שלנו ואת הקשר שיהיה לנו יותר טוב ולא להתייחס למשפחה שלו ולרעשי רקע.. מה הייתן עושות ? אשמח לעצות וסליחה על האורך תודה לכל מי שקראה עד הסוף