פריקה🥺 התינוק שלי בן 4.5 חודשים, על הנקה מלאה. מחר אני ובעלי יוצאים עם חברים ובאמת שבא לי להשתחרר ולשתות קצת. מצד שני, זה מלווה בסוג של חוסר רצון כזה ובאסה בגלל התינוקי, קשה לי לשחרר כי הוא רגיל כל ערב להרדם עם הנקה ורגיל שאני קרובה אליו וגם מתעורר מלא פעמים עד שנכנס לשינה עמוקה ומחפש ציצי.. כואב לי הלב שאני יודעת שהוא ישאר עם חמתי, ואני יודעת שהוא ירצה ויחפש ציצי ויבכה🥺 (כבר היינו בסיטואציה כזו לפני חודש שהייתי באירוע והוא בכה את חייו🥲) הוא לוקח בקבוק בעיקרון, אבל הוא רגיל למשהו אחר, להיות איתי במיטה, להתכרבל איתי, להיות קרוב אליי ולינוק. יודעת שזה לא סוף העולם ולא יקרה כלום אם פעם אחת ישאר עם סבתא שלו ויאכל בקבוק. אבל האינסטינקט האימהי שלי לא נותן לי ועושה לי צביטה בלב איך לשחרר את ההרגשה הזאת? מישהי שהייתה במצב הזה? 😭

איך בחלון הקטן יש 2 פסים

אוף קשה לי, אני קצת פורקת אז סליחה אם זה חופר.. אני כלכך רוצה הריון אלוהים כל כמה זמן אני מתנתקת מהאפליקציה כי כואב לי לקרוא פה הכל ולדעת שאני לא שם, ובסוף אני חוזרת עם אנרגיות מחודשות ומטעינה את עצמי במחשבה של הכל לטובה, והכל בזמנו. ואני חד משמעית גם צריכה להרים את הכפפה וללכת לבדוק לעומק אם יש חלילה איזשהי בעיה, ויש צורך בטיפולים או שסתם זה מתעכב והכל תקין. אבל אני כלכך מפחדת לשמוע מה יגידו, שאני כל פעם מחדש קובעת תור ודוחה ואני ככה כבר יותר מחצי שנה. מרגישה פשוט לחץ כל פעם מחדש לפני התור ומוצאת את עצמי משתפנת (בכללי יש לי בעיה קצת עם בדיקות חודרניות ופעמים בודדות הייתי בבדיקה אצל רופא נשים) אבל יודעת שכרגע זה יותר מבדיקה פולשנית שגרתית ויש צורך בבדיקות יותר מקיפות ואולי אפילו טיפולים😞 ולכן קשה לי עם המחשבה הזאת, החלום שלי מאז שאני ילדה זה להקים בית, להיות אמא צעירה ובכללי פשוט להיות אמא ולהקים את הקן שלי, זה כל מה שאני רוצה. וזהו החלטתי שאני שמה סוף ללחץ הזה וקובעת תור לרופא נשים ומשם מתקדמת..

למי שהרגישה צירים ולא התפתח עוד ללידה אחריי כמה זמן ילדתן?