איך שורדים את התקופה הזו עם כל האיומים? ממש מפחדת על החיים, על המדינה שלנו. על החיילים שלנו. מצד אחד לא רוצה לעזוב, כאן נולדתי זו המדינה שלי. אבל מפחיד לחיות ככה. כל הזמן בפחדים. כל הזמן בחרדה קיומית. בעלי בקבע אז לעזוב איתו זה לא אפשרי. לעזוב לתקופה בלעדיו יש לי אפשרות. מקום יחסית שקט. אבל מפחיד ומלחיץ לחיות בנפרד. ומה עם המסגרות של הילדות? זה לא שאני עושה רילוקיישן. בתור תיירת לא מגיע לילדים להיות במסגרות חינוכיות. איך אפשר לחיות בחרדה על הילדים של כולנו? איזה עתיד מצפה להם?