נראה לי שהפקק הרירי התחיל לצאת לי בחלקים (יש לי מדי פעם מן פירורים קטנים כאלה של הפרשות צמיגיות צהבהבות) ואני עייפה ממש. את רוב ההריון ביליתי במיטה בשכיבה (שמירת הריון קשוחה בגלל צוואר מקוצר וצירים מוקדמים) ועכשיו כשכבר מותר לקום אז אני מנסה להיות קצת עם הילדים ולעזור לבעלי בבית . לא מצליחה. מתעייפת ברגע. ואני מתחילה לתהות איך יהיה לי כוח ללדת? מרגישה שאין לי כוח לכלום. מה עושים?

מישהי יכולה להסביר לך בדיוק אך מוצאים שמירת הריון ?? אני מאושפזת נותנים לי הבשלת ריאות ויש לי קיצור צוואר … הרופא שלי נימצאת רק ימי שלישי .. מה צריך להגיש איזה תפסים?? והאם זה באתר מגישים ? ומה אומרים למנהלת שלי בנתיים ? אחרי שמשתחררת ??

היי אשמח להמלצה על רופא למי שפיר באזור המרכז

חיסון גיל שנה מחר הבן שלי עושה איך זה הולך כמה זריקות ומה התופעות?

שבוע חמש הריון ראשון מה הייתן ממליצות לי ספרים , מאמרים שאפשר להביא גם לבעל

אולי תהיה לכן דרך לעזור לי. אחות של בעלי ובעלי היו גרים ביחד בגלל נסיבות החיים... זה יצר קשר חזק ביניהם והתנהלות ממש של בני זוג (הוצאות בית, קניות משותפות, נסיעות ברכב למקומות וכו) אחרי החתונה לצערי גרנו איתה (היא רווקה, לא הייתה בזוגיות המון שנים) ושם גיליתי כמה היא אובססיבית לבעלי וראתה בו את הבן זוג שאין לה... היא הייתה עוקצנית כלפיי (עוקצת אותי על כביסה שכיבסתי, או אוכל שהכנתי וכו') והרגשתי כאילו היא כועסת עליי שהתחתנתי עם אח שלה. שלקחתי לה את הדמות הגברית בחייה. לבעלי היה קשה לראות את זה בהתחלה אבל אחרי הרבה זמן הוא הבין. עברנו דירה לבית משלנו והקשר קצת התרופף... עדיין מרגיש לי שבעלי לא מסוגל לעמוד מנגד לה אבל זה כבר סיפור אחר. באתי להתייעץ על משהו מסויים. קשה לי עם התחושה של העלוקה סביבנו (או סביב בעלי...). נגיד כל פעם שאנחנו באים לשבת להורים שלה, שגרים באיזור שלה, היא ישר אומרת שאולי היא תקפוץ במהלך השבת לראות אותנו. זה מפריע לי ברמות כי זה כל פעם שאנחנו באים לצד שלי! עם כל הכבוד, אני רוצה להיות עם המשפחה שלי בכיף שלי. אם זה היה מידי פעם ניחא... אפילו הזמנו אותה כמה פעמים לעשות עם המשפחה שלי ארוחות. אבל כל פעם מחדש היא רוצה לבוא כשאנחנו נמצאים אצל המשפחה שלי!! בעלי אומר שאין לו מה לעשות ואם הוא רוצה שאני אגיד משהו. אני לא חושבת שזה המקום שלי להתערב בו. עכשיו ביום העצמאות היא שוב פעם אמרה שאם אנחנו מגיעים להורים שלי שנגיד לה כי היא לא תכננה כלום אז שתבוא להיות איתנו. ובאמת עם כל הכבוד לזה שאת רווקה, ואני באמת מבינה וכואב לי עליה, עדיין קשה לי עם העלוקיות הזאת עלינו!! לא יכולה שכל פעם מחדש אני צריכה לחשוב פעמיים אם להגיד לה שבאים לצד שלי או שלא (וזה לא אפשרי, כי היא שואלת). כאילו אני מרגישה שאנחנו חייבים כל הזמן לתת לה תשובות על הלוז שלנו והתכנון שלנו. איך אני גורמת לה לשחרר קצת בדרך נחמדה?