תנו לי עיצה איך מפרגנים לבעל אני טיפו מאוד מופנם אף פעם לא ההיתי מהמפרגנות נותנת מחמאות גם שאני אומרת מעכשיו אני אומרת כאילו שוכחת לא עולה לי לראש באותו רגע אנחנו בתקופה לא טובה בכלל בנישואין כבר כמה חודשים ברמה שבעלי חושב על גירושים מרגישה שאני לא נמשכת אליו כמו פעם מקיימים יחסים פעם או פעמיים בשבוע שמורים נידה ככה שה שבועיים כן שבועיים לא אני לא מצליחה נגיד שהוא בא לקום לחבק לנשק כאילו משהו עוצר אותי למרות שרוצה לשחק את הקשר כן קיימים יחסים דווקא זה זורם מאוד בזמן האחרון כל דבר יוצר ויכוח ליד הילדים כבר מיואשת וחושבת אולי עדיף להתגרש ולהיות יותר מאושרת הוא בסכסוך עם שני המשפחות לי ושלום ככה שתמיד אנחנו רק בבית לבד מידי פעם יוצאת עם המשפחה רק שה לעיתים נדירות בגלל המרחק ואני טיפוס שמאוד רגיל למשפחה למציאות אין לנו עזרה מאף אחד ככה שגם לצאת לבד לא יוצא לנו לא מסכים לצאת עם הילדים כל הזמן מתלונן שהילדים הורסים לו את החיים כי לא נותנים לישון רבים הקטן מרביץ לו בכוונה בן 3 לי אף פעם לא אומר שרק אני מוציאה ממנו את העצבים ואף פעם לא היה כזה אולי בגלל שהוא בשנת אבל עם אחד ההורים וגם במצב רפואי קצת רגיש הרב שלו אמר לו שבגלל שאני סגורה ולא אחת שמדברת הרבה קשה לטפל ככה מקווה הכל יהיה בסדר ולא יודעת מה עדיף