רק רוצה לפרוק ואשמח לשמוע אם יש בנות שמזדהות איתי.. ילדתי לפני כמעט חודשיים ומתחילת ההריון ידעתי שארצה להניק. לא היה לי מושג באמת במה זה כרוך. אחרי הלידה עם המון תפרים וכאבים, הורמונים ולחצים מהסביבה ומביהח זה פשוט הפך לי לטראומה! מזה שהציצי שלי הפך לכלי שכל אחות ויועצת לחצו עליו ועד לחשוב שאין לי מספיק חלב. אחרי אינספור יועצות הנקה (גם פרטיות אף אחת מהן לא באמת עזרה) וככ הרבה כסף והחוסר ידיעה מכמה הילד אוכל החלטתי לשאוב. שכרתי משאבה של בתי חולים, קניתי עוד 3 משאבות, כדורים לתגבור ייצור חלב, שאיבה כל 3 שעות והכמות לא עולה. ניסיתי לחזור להניק, החזה שלי מאוד גדול ולפעמים קשה לתפוס וגם שהוא מתחבר הוא מתחבר נהדר אבל גם אחרי יניקה של שעה פלוס הוא נשאר רעב. אני לא רוצה לוותר על חלב אם. אני נלחמת על כל טיפה ונותנת לו כל מה שיוצא גם אם זה פחות מ 20 בכל שאיבה. אני כועסת על עצמי שויתרתי מהר כבר בביהח ונכנעתי לתמ"ל כי האחיות גערו שהוא לא אכל מספיק. הלוואי שכל אחת שתרצה להניק תיקח יועצת מראש ולא תבוא עם חוסר ידע כמוני..