מה קורה אם עושים תאונה ושני הצדדים חושבים שהם לא אשמים?

שמאשרים שמירת הריון הם שולחים בהודעה או מתקשרים איך זה הולך מה צריך שיהיההרשום??

בזמן האחרון כל כך לא טוב המצב בינינו כל יום הוא רב איתי על שטויות, גם אתמול שחזרנו מארוחת הערב לא דיבר איתי כי נסע מהר מדיי ואמרתי לו שאני לא אוהבת, גם עכשיו היה לנו יום סיוט בגלל סתימה והצפה בבית ועכשיו הלכנו למסעדה להתאוורר והיה כיף ובגלל שהזמנו קינוח שאני לא אוכלת ממנו הוא רב איתי, חשבו לציין שאני לא אוכלת כמעט אף קינוח, הוא דיבר אליי מגעיל מול המלצרית, אמר לי מה את ילדה בת 4? והוא אומר שאני תמיד הורסת את הכיף אבל למה זה צריך להרוס ? תאכל את הקינוח אפשר לחשוב.. כאילו מחפש על לריב כל הזמן כדי שלא נדבר, אמרתי לו שזה מרגיש כאילו הוא ממש לא אוהב אותי וזה כל כך מבאס אותי ועצוב לי ולא כיף לי לחיות ככה ונמאס לי מזה כל כך, עם כולם הוא מהמם וכולם אוהבים אותו אז למה אליי הוא צריך להתנהג ככה?

איך יודעים אם זה צירים? מזה הדבר הזה בכלל??? תמונה בתגובות

כל פעם שיוצא לי להיות אצל חברה/גיסה או לשמוע על ההתנהלות בבית בין אשה לבין בעלה אני פתאום מבינה שאני פשוט נותנת מעצמי יותר מידי ולא מקבלת כמעט כלום. אני מרגישה שבעלי חי איתי רק כדי שתהיה מי שתבשל לו, תכבס לו, תטפל לו בילדים ותכניס משכורת. אם אני מבקשת ממנו משהו לקנות הוא עושה עליי פוזות. כל היום מתלונן ומקטר. על הבלאגן, על הילדים. דורש ממני לעבוד משרה מלאה ולא עוזר בבית. מאז שאני אמא (כמעט 10 שנים) בחיים לא קרה מצב שאני ישנה צהריים והוא שומר על הילדים. גם שאני חולה למשל, לא היה בחיים מצב שאני נחתי במיטה והוא החליף אותי. גם אחרי לידות. הוא מתנהג כאילו אני לא בן אדם ואין לי צרכים. רק הצרכים שלו מעניינים. נמאס לי ממנו ואני לא רוצה לפרק באמת יש לי רצון לשקם. הבעיה שאמא שלו כל כך הרעילה אותו עליי סתם אז הוא פשוט חי בסרט. כל פעם הייתה אומרת לו אשתך עצלנית. מה הבעיה שלה לגדל ילדים לבד גם אנחנו גידלנו לבד, לא ביקשנו עזרה מהבעל (היא רק שכחה לציין שהיא לא עבדה ואני משרה מלאה. יחי ההבדל הקטן.) אבל מה זה משנה בעלי אכל את כל הרעל שהיא האכילה אותו ופשוט היחסים והאהבה בינינו הלכה ונגמרה עם השנים. אני יודעת שטיפול זוגי יכול בהחלט לעזור כי הוא אולי יבין שהוא חי בסרט אבל הוא לא מוכן בשום אופן ללכת.

אני בשבוע ה6 להריון פלוס מינוס ואני לא יודעת איך לשרוד עוד יום אחד. יש לי ילדה קרוב לשנתיים, אני גמורה, אני עייפה כל היום, ממש מותשת חלשה, פה ושם בחילות, הלוז שלי עמוס ממש אני באמת לא יודעת איך להמשיך... מבאס אותי שאני לא מצליחה להיות עם הבת שלי, הבית נראה על הפנים ואני רק בהתחלה