לי היה סופר קשה להפסיק וידעתי שברגע שאפסיק - זה עניין של שבועיים עד חודש שיהיה לי קשה ואז יהיה טוב ובאמת שסיימתי את הקופסה שהייתה ל והיה קשה בהתחלה אבל הצלחתי! זה סוג של לשכנע את עצמך שאת יכולה, מעבר לזה שזה רגע לא בריא לא לך ולו לא אלא התחושת הישגיות שיש בזה. מה גם, שהתרחקתי ממי שמעשן וניסיתי ליצור תלות בדברים אחרים - משקה טעים שאני אוהבת, נשנוש כלשהו, מסטיק, הליכה, מוזיקה. כל מיני דברים אחרים שבאים במקום התלות הזאת.

וגם- כל תקופת ההריון ניסיתי לא לצאת יותר מדי עם חברים ולמקומות שמדרדרים כביכול עישון כל כך היה חשוב לי שהעדפתי להתרחק אבל לשמור עלינו

תראי אני היתי מעשנת כמו קטר והפסקתי דרך זה שכל השליש הראשון אני עם בחילות והקאות וגועל מריחות של עשן ועישון. אז דוגמא אני אולי לא יכולה לתת לך ספציפית. אבל יכולה להגיד לך שבגלל הסלידה והגועל אני מבינה פתאום כמה זה ממש הרגל מגונה ומגעיל, הבית פתאום מסריח, אנשים שמעשנים מסריחים לי ופתאום אני חושבת על בייבי קטן שאם לא הייתי נגעלת או סולדת מסיגריות כנראה היתי ממשיכה לעשן ולגרום לתינוקי שלי להריח את הגועל הזה ולחיות עם העישון הפסיבי הזה וחבל. אז היתי מציעה קודם כל כן לנסות להפגש פחות עם אנשים שמעשנים ועושים לך חשק לעשן איתם( אני נרתעת מלשבת עם חברות/משפחה שלי וכמעט לא מתראה איתם רק בגלל הריח שלהם) דבר שני לחשוב על הפסקת עישון בכללי לאורח החיים שלך עם התינוק הקטן, ולא רק למשך ההריון. תחשבי איזה מגעיל יהיה לו לחיות כך ותעשי את זה בשבילו יותר מאשר בשביל עצמך🩷 חלילה לא שופטת אותך מבינה כמה זה קשה כי לפני שהיו לי בחילות אני ממש ניסיתי להפחית וזה היה קשה

כשראיתי שתי פסים החלטתי שאני לוקחת את הסיגריה האחרונה וזהו מאז לא נגעתי בסיגריות... עכשיו 4 חודשים מהלידה ולא חזרתי לזה. אני על הנקה מלאה וקשוח עם סיגריות...