התחלתי לקטנה שלי גמילה מטיטול וקשה לי ברמותת אני מרגישה ממש מתוסכלת כבר, מצאתי…

אני חייבת לפרוק ואולי לקבל דרכים איך להתמודד.. חוץ ממה שאספר הנישואים שלי ושל בעלי מעולים. אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד ויש כבוד עד! הבית. בעלי חולה ניקיון, ברמה שהוא משרת את הבית ולא הבית אותנו וכל היום שלו מלבד העבודה זה סביב הבית. יש לנו תינוק קטן בן חצי שנה שדורש מלא תשומת לב ואני באמת משתדלת לנקות את הבית כמה שאפשר כי אני באמת שונאת לנקות בשונה ממנו ובשבילי זה עינוי אבל לבעלי זה לא מספיק והוא תמיד אומר שהניקיון שלי לא טוב אבל מצד שני דורש ממני לעשות ואז מתלונן. הוא חייב כל שניה לנקות ברמה אובססיבית אבל הוא גם נורא איטי. נחת רוח עד שהוא עושה משהו אז הניקיון של הבית אורך ים זמן כי הוא גם מתעסק בדברים הכי לא חשובים לפני הסדר האמיתי וגם לפני ההריון זה היה ככה הוא היה חוזר לבית שנראה טוב וישר כשהוא נכנס הוא מסתכל על הבית לפני שמסתכל עלי.. השבוע הוא חפר לי כל *יום* שבשישי שבת מנקים את הבית ועשה לי אנטי מטורף מרוב חפירות גם אחרי שאמרתי לו בסדר. בשניה שסיימתי את הנס בבוקר ״יאללה קומי מנקים״ ואחרי שתקתקתי מלא פינות בבית וישבתי לנוח ״מה את יושבת? קומי יש עוד מלא דברים לעשות אין לנוח״ ולא תגידו הבית כזה ג׳יפה פשוט הבן אדם לא יכול לשבת!!!!! וכשאני מקבלת שוונג ומסדרת אני עושה את זה באטרף ומתקתקת בזמו שהוא עושה את הדברים הכי מטופשים כמו מסדר מגנטים בדלת ובגדול בגלל שהוא לא יכול לשבת הוא כופה עלי גם לא לשבת ולהמציא דברים לעשות בלי לנוח כדי שיהיה לו כמה שיותר דברים לעשות 🤦🏽‍♀️ באמת ש90 אחוז מהריבים שלנו על זה.