חודש אחרי לידה שנייה מרגישה אבודה, מרגישה אמא רעה, הבכורה שלי שהייתה כל עולמי…

חודש אחרי לידה שנייה מרגישה אבודה, מרגישה אמא רעה, הבכורה שלי שהייתה כל עולמי בגיל שנתיים הנפלא ביחד עם בעל במילואים אומנם נמצא כל יום בבית, היא משגעת אותי כבר מלקראת סוף ההריון , אני מרגישה שאין לי סבלנות אליה כמה שאני מנסה לעבוד על עצמי, מרגישה שאין לי מקום לעצמי, רגע מחירפון, מרגישה רע ומצוברחת הרבה, בטיפת חלב גם יצא קצת ציון נמוך ידעתי שזה מה שיהיה וקבענו גם שאתחיל להסתובב קצת יותר בבוקר גם שאמרנו שננסה לא לבזבז אבל המצב הנפשי שלי יותר חשוב, מרגישה פקעת עצבים, ועכשיו המצב הסגור הזה בכלל לא מועיל 😔 מודה לה' על מה שיש לי ואני כל הזמן אומרת למה אני ככה כולן עושות את זה, סתם פורקת אשמח לעידוד
💬3 תגובות

תגובות (3)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי15 ביוני 2025 בשעה 16:49
וואו את לביא אמיתי👑👑 זה ממש לא פשוט וטבעי שתרגישי ככה תהיה חזקה אהובה כל יום שעובר לא חוזר ויהיה טוב יותר עכשיו את הורמונים והחודש חודש וחצי הכי קשים אבל מפה זה משתפר ❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי15 ביוני 2025 בשעה 17:11
אחרי לידה זה קורה! נקרא בביבי בלוז וקורה משינויים הורמונליים, לרוב זה משהו שעובר אבל… ממליצה לא להתייחס לזה בקלות ראש, הרבה נשים סובלות מדכאון אחרי לידה וזה דבר שלא תמיד עובר לבד וכדאי לבקש עזרה! שולחת חיבוק

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

סיפור אישי חווית לידה מאתגרת שהסתיימה בניתוח קיסרי בהול!! הגעתי לבית חולים בתחילת שבוע 40 עם כל כך עייפות , בדקו אותי ושם הרפואה אמרה לי תיתכן שהמים קצת דלילה סביב העובר ! התחילו אצלי דאגות וביקשתי שתמליץ לי מה לעשות מכיוון שזאת לידה ראשונה . המליצו לשאר ללידה גם כך הריון עודף בזמן , קיבלתי בלון כי לא היה לי פתיחה בכלל ! אחרי 6 שעות שהבלון היה לי 2.5 פתיחה כאבי תופת בגלל הבלון העבירו אותי לחדר לידה ושם התחילו לתת לי פיתוצין וחיבור למוניטור הכל היה תקין מבחינת דופק העובר, עברו 3-4 שעות פתיחה 1 ס"מ נוסף , פקעו לי את המים ואז המים אכן כמות קטנה והעוברית שלי עשה קקי במים אז אמרו לי טוב שנשארת ולקחת את החלטה ללדת ! עוד 4 שעות התחילו צירים חזקים והגעתי לפתיחה 6 וכך המשכתי התחילו להגיד לי לייצב את הנשימה שלי הדופק פתאום יורד לעובר ואז מתייצב ואז אמרו לי 80 אחוז מחיקה לצוואר רחם הגעתי לפתיחה 8 אחרי שעתיים העלו לי רמת הפיתוצין הגעתי לפתיחה 9 , 9 וחצי ומשם הסיוט התחיל ! דופק העובר יורד עם כל ציר נתנו לי תרופה להאט את הצירים פעם ראשונה לא היה מחיקה 100 אחוז לצוואר ואז התעקשתי וביקשתי שכל עוד אני מסדירה את הנשימה רוצה שיתנו לי הזדמנות לדחוף אותה אם כבר הגעתי לשלב הזה הראש למטה פתיחה כמעט מלאה .. הצוות כל כך טוב ומתחשב ועוזר ומקצועי ! הרופא נתן לי לדחוף פעם ראשונה 123, פעם שניה 123 , ואז אמר לי אני לא לוקח סיכון הראש לא 100 אחוז יושב בזווית המתאימה צריך עוד זמן כדי שיצא ואמר לי שהוא רוצה תינוקת ואמא בריאה עלי לעשות ניתוח קיסרי, פה העולם בשנייה הפך לשחור בעיניי , הסכמתי מכיוון שלא רוצה ששום דבר רע יקרה לתינוקת שלי ואז העבירו אותי לניתוח קיסרי בהול ! כל הצוות רץ במסדרון גם בעלי רץ בכי הסטירי פחד אלוהים ,, התחילו בניתוח הוציאו את התינוקת הרגשתי את הראש שלה עולה ואז הוציאו אותה תודה לאל היא בריאה ושלמה ואני שלומי טוב עם כאבים לא היו נסבלים הניתוח היה לפני יומיים כרגע אני מסתדרת כמה מהמיטה בעלי תומך ,, אבל מרגישה שעברתי הרבה .. חוויה טראומטית מרגישה שרוצה לבכות.. תוך כדי שינה אני מרגישה רגעים של קפיצה ואז מתעוררת עם כאבים באיזור הניתוח ! האם ההרגשה עוברת האם זה טבעי מה אני מרגישה
💬16 תגובות❤️2 אהבה👍3 לייקים