חודש אחרי לידה שנייה מרגישה אבודה, מרגישה אמא רעה, הבכורה שלי שהייתה כל עולמי בגיל שנתיים הנפלא ביחד עם בעל במילואים אומנם נמצא כל יום בבית, היא משגעת אותי כבר מלקראת סוף ההריון , אני מרגישה שאין לי סבלנות אליה כמה שאני מנסה לעבוד על עצמי, מרגישה שאין לי מקום לעצמי, רגע מחירפון, מרגישה רע ומצוברחת הרבה, בטיפת חלב גם יצא קצת ציון נמוך ידעתי שזה מה שיהיה וקבענו גם שאתחיל להסתובב קצת יותר בבוקר גם שאמרנו שננסה לא לבזבז אבל המצב הנפשי שלי יותר חשוב, מרגישה פקעת עצבים, ועכשיו המצב הסגור הזה בכלל לא מועיל 😔 מודה לה' על מה שיש לי ואני כל הזמן אומרת למה אני ככה כולן עושות את זה, סתם פורקת אשמח לעידוד