למישהי יש את זה וממליצה??

שבוע 31.5 הרופאה כל ההיריון רובעת לי ביקורת פעם בחודש וחצי. משבוע זה לא צריך מידי פעם לעשות מוניטור?

אח אני משחקת איתכן איזה שבוע אני ומה יש לי כולם עונות 30 בן 😂😂😂 רמז שבוע עשר

הקטנה שלי לא מפסיקה לרצות להתיישב, דוחפת את הידיים שלה לפה שלנו בכל ביס שאנחנו מכניסים לפה, מריירת למראה האוכל, ואני רק חושבת לעצמי תתאפקיייייי😂 חחחחח כפרה עליה בת 4 וחצי חודשים חושבת היא כבר בשלה לאכול את כל העולם

נשים שעשו בדיקת שפיר אצל פרופסור שמחה יגל מירושלים הר הצופים וממליצות??

סיפור הלידה (השניה) שלי 🩷🩷🩷 הרופא להריון בסיכון המליץ לי ביום חמישי שעבר לעשות זירוז , אז קבענו לשלישי. בשלישי לפנות בוקר ב4 קמתי מציר, ומאז היו לי צירים קבועים כל כמה דקות, אמרתי לבעלי והוא ביקש להמשיך לישון 🤷‍♀️ ישר הכנתי לי קפה מפנק ואכלתי עוגיית שוקולד לבן ומקדמיה (בלידה הראשונה לא אכלתי כלום לפני והייתי חלשלושה, אז תאכלו!). ב6 הצירים כבר היו כואבים ותיכננו לצאת לשים את הבכור בגן, את הכלבות בפנסיון ואז ליסוע ולהגיע עד 8 לבי'ח, כמו שקבענו. אבל בגלל הצירים הכואבים, ביקשתי מבעלי שישים אותי ראשונה, יפזר את כולם ויצטרף אליי ללידה. כשהגעתי ב7:15, זה היה מצחיק - אמרתי להן שקבעו לי זירוז להיום אבל הצירים כבר התחילו לבד מ4 בבוקר. הכניסו אותי כבר לחדר לידה וחיברו למוניטור, היתה לי אחות מדהימה מבוגרת ממש, והיא פשוט היתה אלופה - אינגריד. כשעשתה לי בדיקת פתיחה כשהגעתי - הייתי על 4 ס''מ 🎇 תוך שעה בערך של בדיקות וכו' הביאו לי אפידורל וזה כאב הפעם כשהוא שם אותו, בפעם הקודמת לא כאב בכלל. אחרי האפידורל התחלתי להרגיש לא טוב, הגוף רעד ונהייתה לי בחילה מההרדמה. באיזהשהו שלב ממש הרגשתי רע.קיבלתי נגד בחילות ועדיין - הקאתי 😥 אינגריד בדקה לי שוב פתיחה והופה קפצנו ל9 ס''מ כבר. ואז הרגשתי שהמים יורדים לי, היא בדקה, לא היתה בטוחה אם זה המים או פיפי שלי, אז היא חיברה לי קטטר. ואז הרגשתי שדברים זזים שם, שהגוף לוחץ את תינוקי למטה, היא בדקה לי שוב פתיחה והייתה ב10! מתחילות ללחוץ בשביל להוריד אותו למטה. פתאום בחילה משוגעת והקאתי את הנשמה שלי שוב. ממש סיוט. לחצתי עוד פעמיים והרגשתי פתאום בבום שאני ממש מותשת וצריכה לנוח. שאלתי את אינגריד אם זה בסדר, היא אמרה לי שכן ועזבה אותי ואת בעלי בחדר. נחתי, הרגשתי שאני צריכה להסתובב על הצד וזה מה שעשיתי. ואז לצד השני ותוך כדי מרגישה צירים - גלים שהגוף דוחף את תינוקי כלפי מטה. ממש הקשבתי לגוף עם התנוחות ונחתי. אחרי חצי שעה בערך, היא חזרה, בדקה אותי והראש כבר למטה, ולי יש לחץץץץ שם למטה, אז היא קראה לצוות ולמיילדת שלי - שהיא גם הרופאת נשים שלי. התחלנו ללחוץ, באמצע מישהי שם אמרה לי כשאני לוחצת, להשאיר את הטוסיק על המיטה ולא להרים, והרגשתי שהוא תכף יוצא - אמרתי להן שאני מפחדת ולחצתי את החיים בעצימת עיניים. ממש פחדתי מהרגע הזה, ככ הרבה מחשבות - על איך החיים הולכים להשתנות ואולי אני לא מוכנה בכלל. ומה יהיה עם בןבן, שלא יקנא מידי או יפגע מהסיטואציה של אח קטן בבית. אינגריד אמרה לי שהייתי ממש מהירה ותוך 8 לחיצות הוא כבר היה בחוץ. ביקשתי מראש שלא יחתכו ישר את חבל הטבור ושיתנו לי זמן איתו כשהוא יוצא.  אז איך שהוא יצא, פתחתי את העיניים, הניחו לי אותו על החזה (מראש כבר הורדתי את החלוק), הןו ניגבו לו את כל הג'יף, ודיברתי אליו, ראיתי איך הוא מזהה את הקול שלי, איך הוא מקשיב לי, זה היה רגע מהמם. ראיתי שאני מרגיעה אותו. שבחרתי נכון עבורנו.  אז זו היתה לידה זריזה, יחסית קלה עם כמה רגעים ממש קשים. אגב, מה שממש מדהים, זה שזו הלידה השנייה שמתפתחת טבעית לפני זירוז שמתכננים לי, גם בלידה הקודמת, בןבן החליט להגיע יום לפני הזירוז שהיה מתוכנן. כאילו הגוף שלי יודע שאם הוא לא יתחיל את זה לבד - יזרזו אותו חחח ברוך הבא לעולם בייבי תום 🩷