הבת 3 שלי ממש ממש מפחדת כשיש אזעקה היא ממש בחרדה מזה ברמה שמפחדת לצאת מהממד…

להגיד לה שאין לה ממד לפחד זה לא הפתרון..הרי יש לה בהחלט וגם מבוגרים מפחדים במצב הזה והיא בטוח מרגישה אתכם ואת הלחץ ואת החוסר שגרה באוויר. פשוט לחבק, להגיד לה שאתם פה ושומרים עליה, שהיא מוגנת ובטוחה ולתת לה את המקום לרגשות שלה במקום לבטל.

ממה*

הייתי מנסה לקחת איזו בובה אהובה עליה ולהעביר את הרגשות של הילדה לבובה ולבקש מהילדה להרגיע את הבובה. ממש לדבר אל הבובה ״אל תפחדי, הצבא מפעיל אזעקה כי הוא חזק ושומר עלינו״ ולבקש מהילדה לשמור על הבובה, לבקש מהילדה לשכנע את הבובה לצאת מהממד .. מצב הזוי. שנדע ימים שקטים יותר 🙏🏽

ראיתי פסיכולוגית שהסבירה מה מומלץ להגיד לילדים אמרה לתת מקום לפחד שלהם ולהגיד שזה באמת יכול להפחיד מצב כזה, ושזה טבעי להרגיש ככה ולהגיד להם שיש כל מיני דברים שאותך למשל מרגיעים- שיש דרכים להגן על עצמנו למשל ללכת לממד כשיש אזעקה ואחרי שהיא נגמרת זה אומר שהסכנה עברה. להזכיר שיש צבא ואנשים שהעבודה שלהם זה לשמור עלינו אפילו בלילה.

הנשמה שלה מרגישה

זה מאוד מבלבל שהיא מרגישה שמשהו שונה, שהולכים למרחב מוגן, שיש אזעקה עם צליל מבהיל רצח שאני נבהלת ממנו אפילו שאני ממש ממש מצפה ומתכוננת אליו, ואת בעצם לא מדברת לידה עם כלום, כאילו הכל כרגיל, ואומרת לה שאין מה לפחד... אז להיפך, לפי הבנתה כן צריך להסביר. לא להיכנס לפרטים. אבל לדבר על האזעקה, ועל המרחב המוגן ששומר עלינו. וכמובן לנסות להיות רגועים, אבל זה באמת יכול להיות קשה... אם היא נבהלת- לתת לזה מילים. נבהלת מהאזעקה. זה באמת היה מבהיל. אבל עכשיו אנחנו במרחב המוגן שישמור עלינו, ואנחנו שומרים עלייך. לחבק. לקרקע אותה בעזרת החושים: צבעים שאני רואה בחדר מה אני מריח/שומע