שבוע 23 והבוס במשרד מתעקש איתי לא לספר לעובד הנוסף שאני בהריון, הבוס נותן לי את כל הזכויות המגיעות לי כחוק וגם מתחשב בימים שאני לא מרגישה טוב, בנושא הזה אין לי יילה להגיד. אבל לא רוצה שהעובד השני ידע... אמרתי שאני לא אגיד לו כלום אבל שיש עניין פיזיולוגי של הגוף (בטן...) וזה משהו שאני לא שולטת בו אם ירצה או לא, וביום שהעובד השני מגיע אני לובשת בגד קצת יותר רחב כדי "לא לספר" (עזבו שכל המשרד יודע כן? וגם זה שכבר זה עובד בגד רחב) עכשיו יש מקום שמבין למה הוא לא רוצה לספר (סיפור מול אותו עובד) אבל בחייאת תתחיל לנהל את המשרד במקום לפחד מהעובדים שלך. הייתי חייבת פריקה

היי בנות, יש מישהי שבשקיפות עורפית אמרו בן ולאחר מכן התברר שזה טעות? 🤔

שבוע 18, עשיתי בדיקת חלבון עוברי ויצא משהו שהוא לא תקין שיתפתי את אמא שלי בבכי והיא סיפרה לאבא שלי (במקרה גיליתי) , עברתי לפני ההיריון הזה היריון כימי סיפרתי גם לאמא שלי וגם פה היא סיפרה לאבא שלי בטענה שהיא ואבא שלי כמו בן אדם אחד.. עד כמה אני מגזימה שאני נפגעת מזה? הוריד לי את החשק להמשיך לספר לה דברים שקורים לי בהיריון וזה מבאס אותי..

תינוק בן שלושה חודשים אוכל 180 (מטרנה) זה בסדר??

צריכה לעבור הפלה (לא מרצון), איך מתגברים על המחשבה הזאת שאני הולכת לעשות פעולה שתוציא ממני את הילד שלי, את האח של הילדה שלי? לא בא לי , לא בא לי להיפרד מההריון הזה. לא רוצה להוציא משם את התינוק שלי , רוצה לגדל אותו בריא ושלם , לראות אותו לחיות איתו. אני יודעת שזה לטובה וזה כנראה תינוק שלא היה בריא, אבל איך שוב חוזרים למירוץ הזה , לאכזבות כל חודש במחזור , להתעסקות הבלתי פוסקת בזה ולפחד בהריון הבא שיבוא שזה לא יקרה שוב? זה די פוסט פריקה, ברור לי שאין באמת תשובות , פשוט כואב לי הלב.

אני שבוע 13 וקיבלתי מכה באזור הפופיק.. בשבוע הזה זה מסוכן? אני חושבת שהרחם נמוך יותר אבל בגלל חבל הטבור אני חוששת.. אבל אולי זה חשש לא הגיוני