היי בנות, אני 10 ימים אחרי לידה שהייתה טראומתית והפרידו ביני לבין התינוקי במשך שעות ארוכות (ילדתי בבוקר ורק בערב ראיתי אותו). זה המשיך בהחלמה מאוד קשה שלי ויש לי עוד דרך עד להחלמה מלאה. זה ילד שהגיע אחרי שנתיים של טיפולי פוריות, זה הדבר שהכי רציתי בעולם כולו!!! אני מאושרת שהוא פה ואני אוהבת אותך כל כך כבר מהשנייה הראשונה שהוא יצא. עם זאת, ממש קשה לי ההרגשה שהבטן ריקה, שאין שם עובר, תנועות.. שכל התסמינים של ההריון עברו פתאום. מרגישה רייקנות מטורפת, כאילו הוציאו לי איבר מהגוף והוא חסר לי. יש לי לפעמים גם מחשבות על תקופת ה״רווקות״ שנגמרה והאחריות הענקית שיש לי עכשיו לכל החיים. מרגישה אשמה ענקית שאני מרגישה ככה בכלל כי התפללתי לילד הזה ועברתי ייסורים עד שהוא הגיע. אני הכי מאושרת בעולם שהוא פה ובגלל זה אני לא מבינה למה אני מרגישה ככה ולמה כל הרגשות מתערבבים לי. אשמח לעידודים, עצות, סיפורים דומים ובעיקר שתגידו לי שזה נורמלי וחולף 🙏❤️