שבוע 15 קיבלתי שתי הפניות מהרופאה בכללית שכתוב עליהן שקיפות עורפית. אחת היא כתבה לי לעשות עד שבוע 13+6(עשיתי) ועל השניה היא כתבה לעשות בין שבוע 15-17. קבעתי את התור לשקיפות השניה אבל אני מבינה שזה צריך להיות בכלל סקירה מוקדמת. יש מצב שהקוד על ההפניה אותו הדבר או שהיא התבלבלה בהפניה?

בא לי לבכות ממש.. הבן שלי כמעט 3 יש לו חברים חבורה משלו, 4 חבר'ה סך הכל 2 בנות 2 בנים, הם כל הזמן ביחד גם בגן וגם אחרי אנחנו האימהות מפגישות אותם תמיד בבתים, בספארי, בבריכה, גני שעשועים, הם ממש נהיו חבורה צמודה כזאת. עם זאת, הבן שלי גם אוהב לפעמים להתבודד, קיבל את זה מאבא שלו והם יכולים לשחק במשהו והוא יהיה בצד ישחק עם עצמו, לא מפריע לו. אבללללל כשהיום באנו להגיד שלום וללכת מהבית של חבר שלו, שלושתם פשוט לא רצו להביא לו חיבוק. ואחרי כל אחד שסירב להביא חיבוק הוא הסתכל עליי ואמר " אמא הוא/היא לא רוצה להביא חיבוק" פשוט אמרתי לו "אז לא חייב, כנראה לא בא להם כרגע, לא נורא..." וניסיתי לא להתרגש מידי בשבילו. אבל בתור אחת שהייתה דחויה בתחילת התיכון, זה צבט לי כל כך !! לראות את התמימות בעיניו והבאסה שהתלוותה כשהוא בא לחבק ומושיט את הידיים והם פשוט לא רצו והוא התבאס. הוא ילד כל כך טוב וכל כך רגיש ובגלל זה עוד יותר מפחדת מגן עירייה כי כל החבורה תתפרק, כל אחד גן אחר ומקווה לשמור על קשר איתם אבל זה יהיה קשה מן הסתם ופושט היום הסירוב לחיבוק צבט לי ממש. מה אפשר לעשות קודם כל להימנע מדברים כאלה ? ואם זה קורה מה להגיד ? מה הכי נכון לעשות? לא רוצה שיתרגש מזה ואז זה יהיה כדור שלג חלילה והוא ייעלב ואז עוד יותר לא ירצו כאילו לשחק איתו אבל מצד שני גם עצם זה שהוא לפעמים מתנתק ומתבודד יכול להיות משפיע על אולי החוסר רצון להביא חיבוק. לא יודעת, אבודה ומבואסת ועצובה ומפחדת. ברור לי שזה עשה טריגר למה שאני הרגשתי בתיכון, מפחדת לפעול מתוך פחד ולהעביר אליו את הפחדים שלי שלא נוגעים אליו ויכול להיות בכלל לא המצב פה. סליחה על החפירה.