ואגב חייבת לציין שאין לי שום בעיה שתפרוק לי גם אמרתי לה לא אכפת לי מצי שאת מרגישה שאת צריכה לדבר גם אם זה אמצע הלילה מצידי את מתקשרת ולא מתמודדת עם זה לבדד !. זה לא עושה לי חרדוצ או לחציפ ופחדים חלילה באמת לא מפריע לי שהיא תפרוק . הדבר היחיד שמפריע לי שאני לא רוצה שהיא תיפגע ממני

וואי אחותי נשמע סיטואציה מורכבת ממש ואת נשמעת חברה מדהימה. חושבת שעדיף שתעשי את זה בצורה אישית אבל לא מפתיעה פנים מול פנים, כדי לא להעמיס עליה רגשית. לדעתי לכתוב לה הודעה, להסביר לה גם את הסיטואציה הרגישה שאת חושבת עליה ואז לתת לה את הבחירה מתי ואיך להגיב.

וואו, קודם כל הלב שלי איתך, כי זאת באמת סיטואציה מורכבת וכואבת לשני הצדדים. זה כל כך ברור מהכתיבה שלך כמה את רגישה אליה, אוהבת אותה ורוצה להגן עליה – וזה כבר המון. אני חושבת שאת עושה הכי נכון בזה שאת מקשיבה לה, נותנת לה לפרוק, ומכבדת את המקום הכואב שהיא נמצאת בו עכשיו. זה לא מובן מאליו בכלל. ובאותה נשימה – גם את עוברת דרך משלך, וההריון שלך הוא לא משהו שצריך להתבייש בו או להרגיש עליו אשמה. זו פשוט סיטואציה שדורשת המון עדינות. יכול להיות שכשתרגישי שזה הרגע הנכון, תנסי לגשת לזה הכי בכנות, ממקום רך ואוהב – אולי להגיד לה משהו כמו: “רציתי לשתף אותך במשהו שמאוד קשה לי לספר, דווקא בגלל שאני כל כך אוהבת אותך ורואה כמה כואב לך. אני בהריון, וכאב לי לחשוב שאולי זה יכאיב לך עוד יותר. ניסיתי להסתיר כדי לא להכאיב, אבל אני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה. אני פה בשבילך, תמיד, ואני מבינה אם תצטרכי מרחב או זמן.” ברור שהיא יכולה להיפגע, אבל את לא עושה שום דבר מרוע – להיפך. את עושה את הכי טוב שאת יכולה במצב עדין מאוד. ואם היא תראה את הכוונה האמיתית שלך, יש סיכוי טוב שהיא תעריך את הכנות והרגישות. תחזיקי את שתי האמיתות – שהיא בתוך אבל, ואת בתוך הריון – ושתיהן נכונות. פשוט בזהירות, באהבה, ובקצב שלה. חיבוק גדול. את נשמעת חברה מדהימה. ❤️

תשאלי אותה מה היא היתה עושה אם היתה לה חברה שהסתבכה בלידה והתינוק לא שרד ולאומת זאת אחותה בהריון ורק היא יודעת את זה והיא לא יודעת איך לומר לאחותה או שהיא תבין לבד או שהיא תגיד לך ולפי זה תפעלי כי אדם מדבר מהיהורי ליבו שולחת חיבוק