מרגישה שאני על סף קריסה.. הריון ראשון שבוע 8, בחיים לא הייתי כל כך עייפה וחלשה.. מקיאה כל בוקר, מהרגע שהעיניים נפתחות אני מחכה לרגע שאני אוכל לישון שוב.. בקושי מצליחה לעבוד ומפחדת שישימו לב שהתפוקה ירדה, הבית הפוך באופן קבוע, מלא כביסות, מטונף, פשוט לא מסוגלת להרים את עצמי.. מגיעה הביתה ב18:30 מקלחת ולמיטה.. אני מרגישה חולה, מרגישה כל כך לא טוב.. וההסתרה הזאת של ההריון ושצריך למצוא תירוצים לצאת לבדיקות ולזה שאני לא עובדת כמו פעם... כל כך חיכיתי להריון הזה ואני לא מתלוננת לרגע אבל אני פשוט חייבת לפרוק כי אני לא מרגישה אני כבר הרבה זמן..