איך נרגעים לפני בדיקת שקיפות? כל בדיקה אני יותר בלחץ ברוך השם על ההריון אבל הפחדים והחרדות משתלטים….. בשורות טובות לכולן אמן!

כמה זמן לפני איחור אפשר לגלות היריון?

אוף כל כך רוצה להניק אבל יש לי ממש מעט חלב שואבת, משתמשת בצינוריות, יועצות הנקה וממש מותשת… ועדיין קשה לי לשחרר וזה מתיש נפשית פיזית אשמח לדעת מנשים שרצו להניק, לא הלך והחליטו לשחרר איך התמודדו רגשית? צריכה חיזוק

שבוע 8 קשהההההה לייייייייי עם בונגסטה אני ישנה בעמידה ובאוט מהעולם בלי אני מקיאה בלי הכרה וגמורה מה עושים ה'????

אני חייבת לפרוק. אחותי הגדולה שונאת אותי. כולם יודעים ומדברים מאחורי הגב שלה על הבעיות קנאה שיש לה לכל דבר שזז. ההורים שלי צריכים לאהוב את הילדים שלה הכי הרבה, צריכים לעזור לה הכי הרבה וכו… דברים שהיא ממש אמרה כן? יש לי אחות שגדולה ממני בשנה (אני הכי קטנה) והן בקשר טוב. היא כל הזמן אומרת על אחותנו הגדולה שהיא רושמת לה בפנקס דברים ומבקשת שתחזיר לה טובה רק שאצלה הטובה לא קטנה וזה ממש קאדר. אני והיא כמו תאומות, הכל חווינו ביחד. אני מאז ומתמיד שמתי אותה במקום הראשון שלי, זרקתי הכל בשביל ציוץ קטן שלה. עברנו הריון יחד אפילו. אבל היא תמיד מפקירה אותי ברגע האמת. גם במובן שהיא לא רוצה לקלקל יחסים ולפעמים אומרת דברים לטובת האחות הגדולה כי היא יודעת שאיתי היא תפתור הכל וגם במובן שאני תמיד עושה בשבילה את העבודה השחורה. לדוגמה כל ההריון ואחרי הלידה שלה הייתי צמודה אליה עוזרת וכו אבל בלידה שלה היא לא עדכנה אותי בכלום ואחותי הגדולה הייתה איתה. היא אפילו לא ענתה לי לטלפון כל כך נפגעתי ואני כן נותנת לה מקום, היא קבעה עובדה שהיא תהיה בלידה שלי אחרי זה והיא פשוט הייתה בלי לשאול ושיתפתי אותה. עכשיו היא עוברת עוד משהו, הייתי שם בשבילה. שמרתי על התינטק שלה יחד עם התינוקת שלי כמה ימים, הלכתי לעזור לה לחפש משהו שהייתה צריכה עד אמצע הלילה באחד הערבים, ביום הולדת שלה נשארתי שעות לא שעות כדי להכין לה יום הולדתי כיפי כי כולנו עברנו שנב לא פשוטה ואניניודעת שזה חשוב לה בנוסף לזה ששמרתי על שניהם והייתי איתה, ברמה שכולם שאלו אותי איך הספקתי את כל זה ועכשיו שוב, האחות הגדולה תפסה פיקוד ואותי היא מרחיקה. האחות הגדולה מתעלמת גם מהילדה שלי כי לי יש בת ולה יש 3 בנים. כשהיא גילתה שאני בהריון עם בת התגובה שלה לאמא שלי הייתה ״למה דווקא היא מכולם?״ כאילו אלוהים עושה לה דווקא. אני מרגישה שאני רוצה להתרחק מכולם, אבל ההורים שלי לא במצב טוב כי עברנו שנה קשה שלא ארחיב אבל איבדנו הרבה והתמודדנו עם המון דברים, ולגבי אחותי שבקשר טוב היא עוברת תקופה לא קלה וכן בא לי להיות שם בשבילה, אבל גם לי יש רגשות וזה כל כך קשה לי… מה עושים? אני רגילה לשים את עצמי בצד כן? אבל פשוט נמאס לי. זה כמו שאמא שלי תבוא אליי הביתה רק כשהיא רוצה לברוח מהבית שלה(הגדולה גרה אצלה עם הילדים ומפילה עליה מלא דברים), אבל לשבת לקפה בחיים לא, אבל לכולם כן. תמיד כשאני צריכה משהו יש ילד שצריך יותר, אמא שלי הייתה שם בשבילי פעמים כל כך מעטות, די זה פוגע כבר. כשאבא שלי זרק אותי לרחוב כדי לפנות לבעלה של אחותי חדר שיהיב לו משרד וחדרים לילדים כי רק ככה הסכים לעבור אחרת היה צריך לשלם להם שכר דירה אחותי שקרובה אליי אמרה לי שמפריע לבעלה שאני ישנה אצלה ואצטרך לעזוב (הייתי בת 23 אז) די אני רוצה שיראו אותי גם, מה זה כל כך נורא?

כשילדתי לא היה לנו עדיין שם בבית חולים ועכשיו ברוך השם בחרנו לה. איך אני מעדכנת במשרד הפנים? כי כשכתבנו אותה בבית חולים הם כתבו תינוקת