שאלה לאימהות עם ילדים יחסית גדולים. מה הייתן עושות אחרת? על מה מתחרטות? אם בכלל

קצת חפירה אשמח לדעות: הקטן ואישתו היקרה נולד בן ראשון. הבנתי שהלידה הייתה לידה קשה ( ואקום) הוא כתב שהם רוצים שקט אז לא התקשרתי ולא כלום. רק כתבתי מזל טוב ובריאות בווצאפ. אתמול הייתי אצל אמא שלי והוא התקשר לדבר, משוחחים קצת ואז והיא אומרת לו אחותך פה ורוצה לדבר איתך. אני אומרת לו יוו מזל טוב לכם! מה שלום כולם? עונה לי אני עייף ואישתי מניקה. אנחנו עדיין בהלם קרב וזה לא הולך בקלות. עונה לו - אם אתם מסתבכים יש יועצת הנקה היום בכל בית חולים, אתם יכולים לבקש שתבוא לעזור. ואז הוא יוצא עלי ב 200 קמ״ש: נחנו לא צריכים עצות!!! תפסיקי את וכולם להטריד אותנו. לא מזל טוב! ולא לבקש תמונות! ולא לשאול מה שלומנו! אני אומרת לו - לא התקשרתי. לא הצקתי. מה אתה יוצא עלי. עונה לי לא ישנתי כולם מציקים ואת פה אז תשמעי טוב טוב …וממשיך. בשלב מסויים אמרתי לו תקשיב רציתי לנצל את ההזדמנות שאתה התקשרת לאמר מזל טוב לא שינבחו עלי. בוא נעצור את זה כאן ונתקתי את השיחה. כבר יומיים אני ממש מחוממת עליו. העיקר הוא ממשיך להעלות דברים בווצאפ המשפחתי כמה נורא לו מינמום כאילו הוא עצמו עבר לידה. אני יודעת שיש לו נטיה להיות דרמטי לעיתים אבל זה פוגע. הם גם החליטו שהם לא רוצים שאף אחד יבוא לברית או לראות את הילד חוץ מאמא שלי ואמא שלה. זכותם. הברית אמורה להתקיים ביום רביעי כך שהם כבר יהיו בבית. הם גרים במרכז ואני בחיפה ובחופש גדול בהריון מתקדם עם שני קטנטנים אז באיזשהו מובן זה אפילו נח למרות שזה צורב לי בלב. עכשיו יצא שבגלל סיבה אחרת לחלוטין אני צריכה להיות במרכז בשלישי אחהצ במרחק 10 דקות מהדירה שלהם לאיזה עניין. ואני מגיעה רק לעיתים רחוקות לשם. אז חשבתי אם אני כבר שם להכין להם מארז עם מלא דברים מפנקים להם ולתינוק. להביא להם לתת חמש דקות חיבוק נשיקה וללכת. לא רוצה להעיק רק לשמח. אבל אחרי שיצא עלי ככה אני תוהה אם זה יתקבל בברכה או ששוב הוא יראה את זה כמשהו לא במקום ויצא עלי ואולי כדאי לותר על כל הרעיון. מה אתן אומרות?

בוקר טוב בנות, אולי מישהי כאן תוכל לתת עצה יש לנו חנוכייה מברזל יצוק (נראלי) והיא קצת החלידה ניסיתי להשתמש באנטיקאלק וזה הוריד את הכתמים אבל לא הכל. יש למישהי רעיון?

סיפור הלידה שלי - עברו כמעט שלושה חודשים ורק עכשיו אני מתחילה להשלים עם מה שעברתי 🙏 היריון תקין ברוך השם , הייתי בשמירת היריון כי העבודה הייתה מאוד פיזית , גילו לי סכרת היריון ובידיוק הייתי במעקב אחר הסוכר לפני האישפוז יום. ב7.10 ביום הארור שהתחיל הכל , עליתי וירדתי במדרגות בלי סוף בגלל האזעקות ( אני מאוד מאוד חרדתית ומאוד פחדנית באזעקות ) ב3 ימים אחרי המלחמה הרגשתי מאוד חנוקה , כל היום מול החדשות , מול הסרטונים , בלחץ ובעלי מאוד פחד עליי ולא נתן לי להיחשף לכל זה וניסה להוציא אותי להתאוורר אבל ההרגשה הפנימית הייתה מין מועקה כזו. ב10.10 נרדמתי בצהריים לשנ״ץ והתעוררתי ממין כאבי מחזור כאלה , בעלי מיד התקשר למיון נשים והפנו אותנו למיון יולדות בגלל שזה היריון בסיכון .. אני עם העקשנות שלי לא הייתי מוכנה להתפנות למיון ולא רציתי להיתקע שם שעות כי ידעתי מה הולך שם במיוחד במצב של מלחמה , בעלי עמד לי על הראש אבל התעקשתי להישאר בבית .. הכאבים התחילו להתגבר לי וקראתי על זה שזה יכול להיות צירים מדומים .. בעלי מאוד היה לחוץ ואני לא ייחסתי לזה חשיבות כל כך .. בשעה 01:00 הכאבים היו כבר בלתי נסבלים ( בעלי כבר התארגן לצאת למיון ) אני נכנסתי למקלחת שמתי זרם של מים חמים על הגב ועל הבטן בתקווה שיעזור לי לכאבים .. עזר לי לכמה דקות ואז החמיר לי יותר בעלי כבר לא הקשיב לי והזמין לי אמבולנס , הם היו בטוחים שזה צירים ואני התעקשתי שזה לא צירים!! אני שבוע 28 איזה צירים ?? באמבולנס הכאבים ממש התגברו ושהגענו למיון יולדות ישר הכניסו אותי לבדיקה בחדר לידה דחוף , בעלי כל כך נלחץ וניסה לא להראות לי שהוא בלחץ כי מי דמיין שיהיה לי צירים בשבוע 28??? הרופאה אמרה לי להוריד בגדים רצתה לבדוק אם יש לי פתיחה , אני מורידה ופתאום רואה דם ( פה כבר נשברתי והתחלתי ממש לבכות ובעלי אומר לי אל תילחצי הכל בסדר מנסה להרגיע אותי ) היא בודקת לי פתיחה וצורחת שאני בפתיחה של 9 ופתאום 12 רופאים נכנסים לחדר , עושים לי אולטסאונד , רואים שהילד במצב עכוז , עושים לי זריקה להבשלת ריאות וישר מכניסים לניתוח חירום פה כבר הרגשתי שאני רואה את ה׳ יורד אליי , בזמן הזה בעלי מתקשר לאמא שלי ומעדכן אותה בהכל כי לא סיפרתי לה כלום וישר לקחו אותי לחדר ניתוח .. מפה לשם הניתוח היה קשה מאוד כי הילד נולד ללא דופק וניסו לעשות לו 3 פעמים החייאה עד שהצליחו . בעלי העוגן שלי בלעדיו לא הייתי שורדת את התקופה הזאת , הייתי כמו שבר כלי כל יום היינו נוסעים לכמה שעות לבית חולים להיות עם הילד , שואבת לו חלב ומביאה לו וכל פעם מגיעים לבית חולים ומתים מפחד שיגידו לנו משהו לא טוב .. בעלי היה כל כך חזק בשבילי ובשביל הבן שלי אני בלעדיו לא הייתי מצליחה לעבור את כל התקופה הזאת הוא פשוט שיקם אותי !! בעלי ואני התחלנו לשמור שבת לפני החתונה , ובזמן הזה שהילד היה מאושפז בבית חולים התחזקתי יותר , כל יום הייתי מתפללת ולקחתי על עצמי כיסוי ראש מלא כדי שהילד שלי יבריא ויצא מהבית חולים בריא ושלם! שבועיים אחרי שכיסתי את הראש שלי , הבן שלי עבר לפגים ב ומשם השתחרר אחרי כמה ימים ! בנות , תעריכו ותאהבו את הבעל שלכן ( לא סתם הוא הבעל שלכן כנראה זה זיווג משמיים ) כי אני מעידה על עצמי שאני פשוט זכיתי בו ואני אוהבת אותו אהבה מטורפת , אם לא הוא מזמן הייתי מוותרת וכמובן אין כמו הקדוש ברוך הוא הכל יכול! תודה לכל מי שקראה עד עכשיו🙏 הייתי חייבת לפרוק

הריון שני שבוע 32 נראה כמו בצקת? כאבים של החיים מהצהריים!!! בקושי יכולה ללכת הריון ראשון לא חוויתי בצקות לכן שואלת..

בנות ייעוץ בבקשה🙏🏻 איך זה אמור לעבוד עם השעון חורף היום, הבת שלי בת שלושה וחצי חודשים נרדמת קבוע ב22:30/23:00 אני אמורה להתנהל רגיל היום ולהשכיב באותה שעה?או לאחר/להקדים את השעה