כל אחת מדברת על ההיריון, אף אחת לא מדברת על האחרי .. אני שבוע אחרי לידה ולהגיד שההרגשה היא כאילו עברה עלי משאית היא מקטינה את המצב, אני מרגישה נורא, בלי לראות את האור של קצה המנהרה.. לא משנה כמה עזרה ותמיכה אקבל אין תחליף מחיבוק מבעלי (נידה) החוסר שעות שינה , אין לא קיימות התפרים ששורפים והדם שרק התחיל אני רק בשבוע הראשון😮‍💨 האופוריה של אחרי לידה ואז בום לחזור הביתה כשזהו, את לא עצמאית בלשון המעטה ולהכנס לשירותים לפיפי זה בקושי אפשרי מניקות? גם כשהיא קמה כל חצי שעה והפיטמה שלי כבר עולה באש. הבית? הכביסות ? קשה לי לשחרר ואף ידיים של מישהי אחרת זה לא כמו הידיים שלי , עושה לי גירודים בגוף. קשה לי בא לי לצעוק ולשאול מתי זה נגמר מרגישה חסרת אונים ושלא משנה כמה חיכיתי לילד, כמה חיכיתי לזכות בזה ולהקלט להיריון, כמה השתוקקתי להחזיק אותה ולנשק אותה , מרגישה שלא מגיעה לה אמא חלשה כזו ולבעלי החיים שלי שעושה הכל למעני שיהיה לי טוב וכשזה תמיד בא על חשבונו, לראות את העיניים העייפות שלו מהחוסר שעות שינה והעיניים העצובות כשלי עצוב איך מתמודדים מתי זה נגמר? מתי היא תישן כמו שצריך ולא אפחד לצאת מהבית לגינה למטה או לאמא שלי או לטיפת חלב? אני מפחדת שאני מאבדת את זה אף אחד לא הכין אותי לזה אני משתגעת? אני היחידה? זה לא דכאון אחרי לידה?
הריון ולידההריון ולידה
💬18 תגובות❤️7 אהבה👍11 לייקים

תגובות (18)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 ביוני 2025 בשעה 23:04
וואוו בול כאילו אני כתבתי את זה! מבינה אותך כל כך כל כך! באמת אף אחד לא מדבר על זה, אני תמיד אומרת, כולן מפחדות מהלידה, ובעיניי זה החלק הכי פחות קשה. ההחלמה, והתקופה של אחרי זה לגמרי התקופה הכי קשה! אני הייתי בוכה 24/7, חשבתי שאני בדיכאון אחרי לידה. גם אני חיכיתי להריון הזה המון שנים, ואחרי הלידה הייתי כל היום מסתכלת על הגוזל שלי ובוכה, בוכה שאני לא מצליחה באמת להנות ממנו, בוכה שלא מגיע לו אמא כמוני, בוכה שאולי זה בכלל לא בשבילי לגדל ילדים. והיום, חודש וחצי אחרי אני יכולה להגיד לך שזה עובר! עוד קצת את תתחזקי ותראי את זה, עוד קצת ותצליחי להנות ולשמוח ולהבין שאת האמא הכי הכי טובה בעולם! חודש וחצי, אני עדיין לא החלמתי לגמרי כמובן, אבל אני באמת היום מוצאת את עצמי נהנית עם האוצר שלי, החיוך שלו משכיח הכל וברגע שזה יעבור את לא תזכרי בכלל שזה היה ככה נורא. כמובן להיות במעקב אחרי זה, אבל את ממש ממש בהתחלה, בשיא של הכאב והעייפות, וזה לגיטימי לגמרי שתרגישי ככה. תני לך זמן להחלים, כמה זמן שאת צריכה. תנסי עם כל הקושי לשחרר מכל מה שאפשר, תנסי כן להיעזר במי שאת יכולה. גם אם זה לא הידיים שלך, עדיף כביסה מקופלת לא 100% בארון, מאשר ערימות בלאגן שיהיו לך מול הפנים ויעשו לך רע. אני אמרתי לבעלי, אני צריכה שתדאג לי ל3 דברים למען הבריאות הנפשית שלי: אוכל, מקלחת, שינה. לא מדברת איתך על שינה ארוכה, אפילו שעה שעתיים שתוכלי לנוח, זה חשוב! לאכול, אפילו משהו קטן, זה חשוב! ומקלחת, כל כך עוזר לבריאות הנפשית. ואת תראי באמת שהזמן עובר ואת תתחזקי ותרגישי הרבה יותר טוב. מאחלת לך החלמה מהירה בעזרת ה, את אלופה! ומבטיחה לך שהתינוקת שלך זכתה בך לגמרי!❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 ביוני 2025 בשעה 23:30
אני גם עברתי את זה בלידה הראשונה היה באמת קשהה אבלל אני חייבת לעודד אותך יולדת יקרהה זה עוברר!!! בסוף הם נהים כאלו חמודים לפרקק אותם והיה שוןה את זה כלכך!! ואת האצמעות שלך תקבלי בחזרה ברגע שתלמדי איך להסתובב עם תינוק ועגלה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 ביוני 2025 בשעה 23:51
בדיוק מה שעברתי בלידה הראשונה שלה חיכתי אחרי 8 שנים. חשבתי שחרב עליי עולמי מלא מחשבות לא טובות, עייפות, בכיות, תסכול, תפרים קשים וכואבים בקושי הלכתי. בקיצור היה לא נעים בלשון המעטה. זריקת עידוד זה עובר מבינה שלכל אחת לוקח תקופת זמן שונה. המחשבה הראשונה זה דיכאון אחרי לידה אבל לא!!! אישה שיולדת היא אישה שזקוקה למנוחה לרוגע לזמן עיכול לאכילה טובה לעזרה לחיבוק. הכל חדש מלא חששות, סימני שאלה, לחצים . זה עובר! רשום שאעשה שיולדת כל הגוף שלה מתפרק אז בהחלט צריך זמן ריפוי. מוזיקה טובה מלא תרגילי נשימה אנשים אהובים מסביב ולנסות לקחת הכל ברילקס! בילד השני כבר הכל נראה שונה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 ביוני 2025 בשעה 00:58
לידה ראשונה היא באמת קשה נורא נורא אבל תשחררי את העול של הבית אולי תנסי להביא מישהי שתעזור לך בניקיון של הבית לנו אישית מביאים ארוחות חמות וזה נורא עוזר וכיף תקחי כל עזרה שמציעים לך

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך