אני בת 22 תכף 23 והקטנה כבר בת שנה וכמעט חודשיים,בהתחלה לפני הלידה גם אני חששתי,כי אנחנו עוד צעירים ומכירים סוגשל כלום זמן והוא אוהב אותי אבל גם אני פחדתי שאולי ישכח ממני ויאהב רק את הקטנה. אחרי שעברתי שנה + עם האוצר הקטן שלי יכולה להגיד לך ככה,אין ספק שהוא אוהב אותה מכל דבר אחר ביקום ומספיק שהיא קיבלה את המכה הכי קטנה או הצינון הכי פשוט זהו הוא מבחינתו מתעלף עוד שניה,מרגיש רע מרגיש גרוע כאילו סוף העולם הגיע,אבל בו זמנית הוא גם לא שוכח ממני,אוהב אותי אותו הדבר ולפעמים אפילו הרבה יותר מהעבר,כי לא רק שהבאתי לו מתנה לכל החיים והגשמנו חלום מטורף,גם כשהוא רואה איך העברתי את ההריון,ואת הלידה ואחריה,איך אני מטפלת בנסיכה שלנו והכל,ההפך גורם לו להעריך אותי ולאהוב אותי אפילו יותר,ויכולה להגיד לך שזה גם לגמרי הפוך.לאהוב גבר זה משהו אחד,אבל כשאת רואה איך הוא מטפל בילד שלכם וגורם לילד שלכם לצחוק ולחייך ולהיות מאושר,זה אהבה מסוג אחר😍

אהבה לילד ואהבה לאישה זה אחרת,אבל ממש מבינה תחששות שלך זה הכי טבעי שיש תשתפי אותו ברגשות שלך .. אני למשל יש לנו ילד בן 13 ועכשיו ההריוו בת מאמינה שזה כן יהיה קצת אחרת אבל בעלי תמיד אומר אם כל האהבה לילדים האישה אצלו במקום הראשון לפני הילדים הזוגיות שלנו מחזיקה את הבית יציב ואם האישה תרגיש חוסר יחס וצומי ואהבה כמובן הכל ידרדר בבית

אם כבר את תאהבי אותו פחות😜 תשמעי בהתחלה תמיד יש אתגרים בזוגיות שנכנס ילד לתמונה אבל לא צריך לחשוש מהם!! צריך להתמודד איתם ולהינות מכל הקסם הזה