אני עצבנית כל כךךךךך שבוע שעבר בעלי הלך למילואים ואני לבד עם תינוקת בת 5…

אימא שלי לא הבן אדם הכי בריא, בנוסף גם אלכוהוליסטית (לקח לי שנים להודות בזה בפני עצמי ולהיות מסוגלת להגיד את זה בקול), וכנראה חווה דכאון. .. קשה לי להכיל אותה ואת הבעיות שלה. אני באופן כללי לא אדם שמתקשר הרבה...ויוצא שאני אתקשר אליה פעם בשבוע....והיא מתקשרת גם פעם פעמיים. לפעמים מתקשרת במצב של שכרות, וזה משפיע עליי ברמות. קשה לי מאוד אני ישר מזהה את זה מקצרת את השיחה ומנתקת. לפעמים גם לי אין כוח וחשק לדבר. ואני מרגישה נורא. מרגישה חרא של בת שאני לא שם בשבילה, אבל פשוט לא מסוגלת. היא גם מסוג כאנשים הקשים האלה שהם לא ישתנו....אני כבר הבנתי שהיא פשוט ככה. אני פשוט לא יכולה להכיל את זה, מרגישה את כל העול שלה עליי. מרגישה חרא עם עצמי שאני לא מדברת איתה והיא מרגישה בודדה אבל מה אני יכולה לעשות. בוכה בגללה הרבה....אל תציאו לי שתלך לאיש מקצוע כי זה לא יקרה בחיים. נראה לי פשוט רוצה לפרוק כמה קשה לי איתה. לפעמים אני תוהה לעצמי איך זה להיות עם אימא אחרת. אימא שמתפקדת כאימא נורמלית ולא חולה.

מישהי שמאכילה מטרנה אקסטה קר קומפורט, יכולה לספר האם התינוק אוהב (כי הבנתי שהיא פחות טעימה), ואיך מבחינת פליטות ועצירויות?

יש לנו ברית בעוד שלושה ימים בע״ה ועדיין יש דימומים מן הסתם (פוחתים אבל יש), לבינתיים אני עם התחתוני קוטקס אבל הם יבלטו בבגדים של הברית, מה שמתן כדי שלא יברח כלום?