קצת מרגישה אבודה.. חודשיים אחרי לידה שלישית.. מרגישה שעברתי הרבה מאוד בהריון הזה ובלידה הזו ופשוט אני לא אותו בן אדם.. מרגישה כאילו רק עליי עברה שנה מהרגע שנכנסתי להריון ועד היום באמת שנה מאוד קשה משמחת אבל קשה ומאתגרת בו זמנית.. וכאילו רק עליי עברו דברים.. כל העולם המשיך כרגיל ועליי עבר טרקטור לטוב ולרע ותודה לאל על הכל! אבל היום חודשיים וקצת אחרי לידה וכל מה שאני רוצה זה שיעזבו אותי בשקט.. לא בא לי שבעלי ייגע בי.. לא בא לי שהילדים יטפסו עליי או ייבכו "אמא אמא" .. לא בא לי שכולם יהיו תלויים בי כרגע.. לא בא לי יותר להעיר לבעלי שיפסיק לגעת בי ולחבק אותי.. לא בא לי שמסביב ישאלו שאלות, שלא יגידו לי "תנוחי" הרי איך אפשר לנוח עם תינוקת וילדים בבית?? לא בא לי פשוט כלום ושום דבר.. ואני כבר לא יודעת איך להגיד את זה שישמעו אותי..כל מה שאני רוצה זה פשוט להעלם לרגע אחד של שקט באמת זה כל מה שאני צריכה מצד אחד ומצד שני כשאני ברגע של שקט לבד עם עצמי אני מרגישה כלכך בודדה .. לבד בעולם.. איך יוצאים מהתחושות האלה??!