למה החלטתן לא להניק?

אני הנקתי חודשיים, ופשוט לא יכולתי יותר, נפשית בעיקר, הרבה בנות מרגישות שהנקה עושה להם אושר, לי בדיוק הפוך. זה ניהל אותי 24/7 לא יכולתי לגעת בחזה, כל הזמן גודש וכאבים, ופשוט החלטתי שדי. ואני רוצה לאמר לך שגם אם תחליטי לא להניק בלי איזה סיבה מטורפת, זכותך המלאה, ואני מזהירה מראש בנות מאוד אוהבות להטיף מוסר בתחום, והרבה, ולגרום לך להרגיש איומה. שימי @#₪& על כולם ותעשי מה שנכון לך ולתינוק שלך, רק את יודעת, רק את מחליטה

הנקתי שבועיים והרגשתי שקשה לי נפשית ופיזית סבלתי מאוד מגודש וכאבים שלא ישנתי לילות שלמים (הייתי גם אחרי ניתוח חירום). מה שלא תחליטי- זו החלטה שלך והיא תהיה הנכונה ביותר בשבילך ובשביל הבייבי שלך ואל תקשיבי לרעשי רקע♥️

לא הנקתי ולא התחלתי בכלל פשוט לא מתחברת לדבר הזה, לתלות הזאת שגם ככה קשה לי הגוף גם ככה מחלים ואני לא מסוגלת להיות המאכילה הבלעדית

לא מתחברת :) פיזית לא מתחברת לאקט עצמו וגם כייף שאין תלות וכולם יכולים לעזור להאכיל

לא מתחברת לזה. מרגישה כאילו אני עובדת בטרה. את הילדה הראשונה לא הצלחתי להניק כי הייתה לה לשון קשורה. שאבתי חודש והתייאשתי. גם לשאוב לא אהבתי זה כאב לי וגמר אותי, בנוסף לטיפול בילדה גם הייתי צריכה לשאוב מסביב לשעון. אז במהלך החודש הראשון שילבתי ואחכ רק תמל. את הילד השני הנקתי חצי שנה וסבלתי מכל רגע. הוא לא עלה טוב במשקל, לא הצלחתי להניק מספיק כדי שיהיה מספיק חלב, הוא ליטרלי הגיע למשקל מחוץ לאחוזונים של טיפת חלב. בגיל חצי שנה הוא נכנס לגן ומאז תמ"ל. עכשיו אני בהריון שלישי, לדעתי לא אניק יותר מידי. אולי רק בחודש הראשון, אשתדל כמה שאוכל.

חששתי שאחרי לידה כשההחלמה במילא לא פשוטה זה יגרום לי לעוד תסכול וכאבים. והנה באמת עשו לי קיסרי חירום ורק ההתמודדות עם הניתוח הייתה קשה בחודשים שאחרי. מזל שאחרים יכלו גם להאכיל אותו ושלא היה גודש וכאבים וכל זה. בשבילי זה הרגיש שזו תהיה התעסקות בחלב כל היום (שאיבה/הנקה) ועוד תסכול. אני מכירה את עצמי ורציתי להיות ברווחה נפשית יותר טובה בשביל התינוק.