מעניין אם מישהי הרגישה גם ככה.. החווית לידה הראשונה שלי היה קשה וטראומתית ולקח לי הרבה זמן להתחבר לתינוקת ..נורא לומר ביום שהיא יצאה החוצה התחלתי לבכות לא מאושר מכאבי תופת שהיה לי ובעלי הלך להאכיל אותה באשפוז בקושי הייתי איתה לקח תקופה של חודשים שלוש עד שהתחלתי ממש להתחבר וממש לאהוב אותה והפעם בלידה השניה היה לי חוויה מתקנת ,הלידה היתה אמנם ארוכה אבל טובה וללא כאב ובאמת התחברתי אליו מהתחלה עבר רק חודש והרגש ממש חזק . אולי זה המוכנות יותר לסיטואציה וגם היה יותר בא לי בקלות הטיפול עם הידע והניסיון
מדברים על הכלמדברים על הכל
💬3 תגובות

תגובות (3)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 במאי 2025 בשעה 14:43
אני ממש הייתי כמוך! לקח לי ים זמן להתחבר ולאהוב את הבכורה שלי(שהיום היא החמצן שלי כן?!) ! הבן זוג שלי היה מטפל בה המוןן אבל לילדה השנייה שלי ישר התחברתי! זה נקרא דיכאון אחריי לידה,לנושא הזה ספציפית של חיבור האם לתינוק אין בכלל במה! בודדות הנשים שמדברות על זה . וכן את באה מוכנה מנוסה עם המון ידע אז זה גורם לשינוי,אבל לא רק זה.. אלא גם המודעות שלך זה שאת מודעת למה שעברת עם הילדה הראשונה.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 במאי 2025 בשעה 18:53
לא חשבתי שההגדרה למה שעברתי זה דיכאון שלאחרי לידה . מחזק לדעת שאני לא היחידה שחוותה קושי דומה והבדל משמעותי בין הלידות . מעניין שאם ידע ומודעות והזמן מתחילים להבין ולעכל מה באמת עברנו. תודה על הפתיחות שיתוף והבנה🫶🏽
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 במאי 2025 בשעה 06:25
אני בטוחה שיש עוד המון נשים שחוו מה שאני ואת חווינו ממש מבאס לדעת שאין לזה בכלל במה זה נושא ככ חשוב!! ובאהבה! בשעה טובה על הילד/ה ושתגדלו אותו/ה בנחת 💕

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך