היי בנות, אני רושמת כאן כדי לשתף ובעיקר לפרוק *טריגר אלימות ** אני בחורה דתיה אבל כל כך קשה לי לכבד את אמא שלי .אני בת בכורה ומאז שאני זוכרת את עצמי בילדות ועד שהייתי בת 13 אימי הייתה מתעללת בי פיזית ונפשית -שאני אומרת פיזית זה מכות רצח ,חניקות ומכות עם כל מיני כבלים שהייתה מוצאת בבית ואפילו אני זוכרת איזה פעם שהכתה אותי כשהיא אמרה לי להתפשט ופשוט הכתה אותי ככה כשאני ערומה ,ולי לא הייתה כל יכולת להגן על עצמי כי הייתי קטנה ורזה מאוד ,אני זוכרת הכל וכל זה היה כשרק אני והיא היינו בבית ,אבא שלי בקושי היה נוכח ומדי פעם זה היה כשאחותי הקטנה הייתה רואה את זה ולא מזמן כשדיברנו על זה לראשונה עם אחותי אז היא אמרה שיש לה סיוטים מהמראות האלה בלילות.. אני זוכרת כשהייתי בת 6 , קיבלתי מכת חום בבריכה והייתי במצב קשה והייתי מאושפזת בבית חולים ולבסוף כשהשתחררתי לבית והגענו לבית אז אמא שלי אמרה לי שהיא כל כך דאגה לי ושהיא חשבה שהיא כמעט איבדה אותי היא בכתה וראיתי שהיא באמת דאגה לי והיא חיבקה ונישקה אותי ואז ביקשתי ממנה שהחלום שלי זה שהיא תפסיק להרביץ לי והיא אמרה כן אני בחיים לא אפגע בך. אבל יומיים אחרי זה התחילה עוד פעם עם המכות וכך זה המשיך במהלך השנים הבאות . אמא שלי בנוסף הייתה מקללת אותי אחרי שהייתה מכה אותי ,קללות כמו למה הבאתי אותך לעולם ,הלוואי שתמותי וככה במשך כשעה עד שהייתה נרגעת מהעצבים ובאמת שלא הייתי עושה לה כלום ,הייתי הילדה הכי טובה שיש ,הילדה שכל הורה היה רוצה ,הייתי מביאה ציונים מעולים מאיות ותמיד באסיפות הורים המורות היו משבחות אותי שאני תלמידה וילדה מצויינת וחכמה וחברותית ואף על פי כל זה היא הייתה מתעצבנת עליי מדברים קטנים ופוגעת בי על בסיס כמעט יומיומי… בצור ילדה פחדתי להתלונן כי דבר ראשון ,אני לא ידעתי כל כך למי פונים (לא הרגשתי פתוחה עם אבא שלי רגשית כי הוא תמיד שמר על דיסטנס) ודבר שני ,חשבתי שכולן עוברות אלימות כזו או אחרת בבית ושזה לגיטימי, ודבר שלישי פחדתי שאולי הרווחה תשמע על זה ואז יעבירו אותי למשפחה אחרת ועם כל הכאב לא רציתי להפרד מאימי כי באיזה שהוא שלב התחלתי לרחם עליה ולהבין שהיא משוגעת וגם הייתי ועדיין בעלת אמונה גדולה ותמיד הייתי מחוברת לבורא עולם והאמנתי שזה ניסיון בשבילי ככה אשכרה האמנתי!! עד אותו יום בגיל 13, שהיא קיבלה עוד איזה שהוא התקף עצבים והתחילה לחנוק אותי ,להשליך אותי לרצפה בסלון ולהרביץ לי ותוך כדי שאני צועקת די די היא הלכה למטבח לקחה סכין מהמטבח ובאה אליי עם זה והתחננתי על נפשי שתפסיק ופתאום ברגע אחד היא התעשתה כזה קלטה מה היא עושה וחזרה למטבח עם הסכין ואני במקום לברוח מהבית הלכתי לחדר כביסה ,לקחתי אקונומיקה ושיחקתי אותה כאילו אני שותה את זה ואז היא בדיוק נכנסה והתחילה לצעוק עליי מה את עושה וכזה ומאז היא לא פגעה בי פיזית רק קללות עד שהייתי מחזירה וצועקת עליה באותה רמה ועד עכשיו אני בקשר איתה .הקטע שבחיים לא שיתפתי אף אחד בזה עד לא מזמן ותמיד הייתי בעלת שמחת חיים עם כל זה . כיום אני נשואה לבעל מהמם ואמא לפעוט ולתינוק בן חודש וכאמא ואני לא מבינה איך לעזאזל אמא יכולה להכות בצורה כזו את הילדים שלה ואני עוד נולדתי אחרי שההורים שלי איבדו את הבן הבכור שלהם ונולדתי אחרי 4 שנים . אז איך לעזאזל היא הגיעה למצב שהיא כמעט רצחה אותי ?? אני רושמת את זה כי אתמול יצא לנו להתווכח כזה והיא התחילה כזה לקלל אותי (אני גרה איתה בבית ) כל כך עיצבן אותי שהיא מדברת אליי כל גם כשאני אמא לשניים ושאני אחרי לידה, פשוט פתחתי את זה מולה וסוג של הוכחתי אותה על כל מה שהיא עשתה ועל הקטע של הסכין והיא אמרה שהיא אשכרה לא זוכרת את זה !! וקיצר קשה לי ממש לכבד אותה .נשמע שהיא חושבת שהורים יכולים לעשות מה שבא להם בילדים שלהם רק כי הם ההורים שלהם וממש בא לי לנתק איתה קשר לשכור דירה ולא לראות אותה בחיים ,היא פשוט מתנהגת אליי בצורה לא מכבדת ואני בטוחה שאם לא הייתי גדלה ולא הייתי עונה לה ,היא הייתה ממשיכה להכות ואני לא סובלת אותה וקשה לי לכבד אותה אף על פי שאני מאוד משתדלת מאחר שאני רוצה לקיים את מצוות כיבוד הורים אבל אי אפשר איתה!! מדכא אותי לחשוב שאין לי באמת משפחה כי אני לא בקשר עם אבא שלי מאחר והוא ניתק איתי קשר אחרי הגירושים מאימי ואמא שלי גם נוראית! תודה לכל מי שקראה!