היי בנות, אני מחכה לזכות לילדים כבר יותר מדי זמן ושמירת הטהרה הופכת להיות יותר ויותר קשה על סף המעבר לכל הגיון. אני גם מאוד אוהבת לכתוב, אז פרקתי . מקווה שמישהי תתחבר ❤: החדר נחצה לשניים. שוב. בינינו תהום ענקית שרק אם אביט בה עוד פעם רק אם אתן לקראתה עוד צעד אחד אפול, וחזק החוקים הם שלשני הצדדים אסור לגעת, רק לנסות וללטף את חדרי הלב. מותר להביט, אבל לא להפשיט. לא במחשבה, לא בדיבור, לא במעשה. זה עלול להוביל לחטא, אני ישר מתפקסת. רק מה פה בתהליך הזה אני מפספסת? נמנעת מלחטוא, נמנעת מלהחטיא. זה מזכיר לי את התקופה שבה היינו ילדים. משרטטים בביטחון קו אל אורך שולחן ענקי. קרובים קרובים, אבל עם כללים מאוד ברורים. לא להתקרב מדי. קשה שלא, מפחיד שכן מתי הכל הפך להיות כל כך פגיע?