פורקת... בעלי בא מבית חילוני ואני באה מבית חרדי שנינו מנהלים אורח חיים חרדי פתוח, נשואים 4 שנים. ברגע שנכנסתי למשפחה שלו ישר התחברנו (מבחינתי) לבעלי יש רק אחיות כולם עם ילדים ותמיד כל פעם שהיו צריכות עזרה ישר הייתי באה ועוזרת להם אם זה להיות בייביסיטר לכמה ימים כי ההורים טסים, אם זה לקחת את הילדים מהגן, אני באמת ישר נרתמתי וכל דבר הייתי עושה ממש באהבה. אני בנא שמאד אוהב משפחה, אני מאד בעד הדדיות שכל אחד עוזר לשני ובאמת ישר הסתדרתי עם אחיות שלו והם איתי ובאמת שהיה כיף. ברוך השם עכשיו אני עם ילדים אני פחות זמינה לעזור והם גם פחות מבקשות. מה שהכי פוגע בי זה שהם כל הזמן יוצאות ביחד כל הזמן בכל הזדמנות ואפילו פעם אחת לא הציעו לי לבוא איתם, אני כל פעם נפגעת מזה מחדש ולא מצליחה לשחרר ואני באמת בנא שכל כך לא אכפת לי בד"כ אבל פה ספציפית ממש מכאיב לי חמישי האחרון הם יצאו לטיול ולקחו גם לילה במלון ושלחו תמונות בקבוצה ופשוט נצבט לי הלב, ואני באמת כועסת על עצמי שככה לא מצליחה להרפות שבת היינו כולנו אצל חמותי, בעלי יצא להתפלל בשישי ואני נשארתי עם הילדים והאחיות שלו והם לא מפסיקות לספר לי ולדבר ביניהם איזה כיף היה ואיזה צחוקים ואיך כולם אומרים להם איזה אחיות כיפיות הם והלוואי שהיו יכולים להכנס למשפחה וזה כל כך צבט לי כי אני במשפחה ואני שקופה, ישבתי עם כולם ואופני מרגישה הכי לבד שיש כי אין לי איך להשתתף בשיחה והשיחה מכאיבה לי, היה לי סיוט וזה ככה כל פעם בד"כ לא ממש אכפת לי אבל יש פעמים שאני ממש לוקחת ללב כמו הפעם הזאת והיה עוד פעם שהם טסו כולם והיו צריכות עוד רכב שייקח אותם לנתבג כי לא היה להם מקום לכל המזוודות אז ביקשו מבעלי שיבוא איתם אז בעלי ואני נסענו איתם לנתבג כדי להביא להם את המזוודות ואז תוך כדי הם מדברות על שבבוקר של הטיסה הם הלכו לשתות קפה, כמובן שלא קראו לי וזה הכי פגע בי ממש בכיתי מזה זה משגע אותי אני יודעת שאני חייבת לשחרר אבל וואלה אין לי בכלל חברה חוץ מבעלי הילדים והמשפחה שלי ואני באמת הייתי רוצה מידי פעם לצאת להתאוורר איתם 🤕🤕🤕