אני שוכבת על הצד ואני מרגישה אותה בועטת בצד שאני שוכבת כאילו ממש בצלע זה תקין?

עשיתי את טעות חיי ועברתי לגור בעיר של המשפחה של בעלי. יש לנו כבר שני ילדים ועברתי חברה כי הם עתידים להגיע עוד שנה בערך לעיר. אני מרגישה שאני תקועה כאן ממש עמוק. גם הילדים עם המסגרות גם בית שנינו וגם המעבר של החברה שעשיתי. ההורים של בעלי פשוט דוחים, אבא שלו מנותק לגמרי בעולם משלו כאילו לא קיים. אמא שלו לדעתי על הספקטרום, היא בקושי עוזרת והכל נופל עלינו (אם נגיד מבקשים ממנה קצת עזרה אז עושה ומרגיש שבכוח כי ישר בורחת). היא לא מבינה סיטואציות, לכן יש לה הערות לא מהעולם הזה ככה שאני לא יכולה להיות בחברתה, היא אוגרת דברים הבית שלהם פשוט מחסן אחד גדול והצרה הכי גדולה שכל סוף שבוע מיום חמישי מתחילות שיחות לבעלי אפה אנחנו עושים שבת, אחר כך שיחות שנבוא בשבת בבוקר. אם לא באים לשניהם אז שיחות בצהריים וזה פשוט בלתי. הסברתי לבעלי שמחבינתי ללכת פעם בחודש וזהו אבל זה לא מונע את החפירות. בנוסף לזה יש לבעלי אח אחד שמקבל מההורים הכל, בית והרבה יותר עזרה עם הילדים, כל חי אוכל לשבת וכו'.. ומנגד כל פעם שההורים צריכים עזרה פונים רק לבעלי. אני פשוט מיואשת בעלי לא רואה את הבעיות האלה מבחינתו זה תקין ובסדר. אני רק תוהה מה יהיה כשהם יהיו יותר מבוגרים אזה עוד נטל יפול על המשפחה שלי ורק רוצה להורים שלי ומשפחה החמה והנרמאלית שלי. אוף לא יודעת מה אפשר לעשות. שכרנו תקופה בעיר של המשפחה שלי בעלי לא הפסיק לחפור לי שהוא רוצה לעבור, גם כי העבודה היתה שעה וחצי מהבית ..