תוכלו להסביר לי איך מרגיש תנועות (בהתחלה) ובאיזה איזור בבטן הרגשתן את זה?

היייי אימאות לבני 4 חודשים .. שהם קמים ב5 בבוקר .. אתם אחרי זה מחזרים אותם לישון ? או שסתם נמצאים המיטה או שקמים ומשחקים איתם במשטח פעילות?

*הנקה, החוויה האישית שלי // חנה* אני אמא חדשה טריה וצעירה לתינוק מתוק בן שלוש וחצי חודשים. אני כותבת את כל זה בשבילי אך גם בשבילכן. אם זה יועיל, ירגיע או ייתן קצת מידע למישהי ויעזור לה בחיים יהיה זה זכותי. כל מה שכתוב כאן הייתי שמחה לדעת לפני הלידה, להגיד לכם שזה היה עוזר? לא בטוח. אבל אולי זה ייתן קצת מידע לאחרות ואם זה יעזור למישהי - שווה את הכתיבה. המילה הנקה בשבילי הייתה אולי כלום ושום דבר. אמנם ראיתי את אמא שלי מניקה אבל כנראה שלא הרבה ולא מספיק. אני גם בין הגדולים בבית אז לא יצא לי ממש לראות גיסות או אחיות מניקות אז בשבילי הנקה כנראה לא אמר לי שום דבר. כששאלו אותי דולות ומדריכות הכנה ללידה האם אני הולכת להניק אמרתי כן. מה יכול להיות. אני אנסה. היה לי ברור שאני לא מקובעת וכל דבר חדש בחיים תמיד אפשר וכדאי לנסות. אבל האמת שלא ידעתי מה זה. וכאן אשתף את החוויה והסיפור האישי שלי בהנקה. אני לא אומרת שלכולם זה ככה אבל חשוב לדעת שזה קיים ויש כאלה שעוברות ועברו את ההנקה בצורה הזו. רוצה שתבינו ושתהיה הבנה ולגיטימציה לכל הנושא הזה. ‏אין ספק שהנקה זה המזון הכי טוב לתינוק ואם זה זורם ומתאפשר והכל הולך כמו שצריך - מקסים. אבל, כדאי גם לדעת ולראות את הצד השני של המטבע ולהיות מודעים לכך שלא תמיד זה צולח. את החוויה שלי אני כותבת אחרי ניסיון של חמישה שבועות של הנקה, שלוש יועצות הנקה ומאות שקלים שהוצאתי כדי לנסות לצלוח את זה והתוצאה - ילד לא רגוע שלא עולה במשקל, אמא מתוחה ולא שמחה שלא מצליחה להחלים מהלידה. הייתי פשוט בבועה שאין עוד אופציה חוץ מהנקה. פשוט כי הלכתי ליועצות הנקה וכשדברים לא עבדו הם יעצו לי איך להניק אבל לא איך להפסיק להניק. יש הרבה דיבורים עצות וקורסים להכנה ללידה וזה מקסים וחשוב! אני חייבת להוסיף שגם בקורס הכנה ללידה שלי כשהתחילו לדבר איתי על הנקה הרגשתי כבר עייפה ואמרתי, לא נורא, לא חשוב, בוא נעקוף על הנושא הזה. הרגשתי שזה לא רלוונטי כרגע לפחות עד אחרי הלידה. הנקה היה נראה לי השלב הבא והרבה יותר עניין אותי כל הנושא של הלידה. בפועל מהרגע שהתינוק נולד ואין עוד לידה, ההתמודדות הכי גדולה בלידה ראשונה זאת הנקה. לעומת ההחלמה של הגוף מהלידה, שאת זה הגוף יודע לעשות לבד באופן אוטומטי, בהנקה לא תמיד זה זורם בפעם הראשונה ולא תמיד יודעים לעשות את זה לבד. ‏אני אישית בן אדם מאוד פעיל ועצמאי. הייתי רגילה לחיים של בני זוג חופשיים וללא מחויבות. בעיקר מה שהיה לי הכי קשה אחרי הלידה זה להרגיש מוגבלת כי אני צריכה להניק. בנוסף, הרגשתי שנתתי כל כך הרבה מעצמי בהריון ובלידה ולא יכול להיות שעכשיו, כשהתינוק בחוץ וזה כבר לא רק אני ויש אנשים אחרים שיכולים לטפל בו - שוב אני במצב שרק אני יכולה להאכיל אותו. כמו שרק אני יכולה להיות בהריון ורק אני יכולה ללדת. בנוסף, הוא היה אוכל סביב השעון. הרגשתי שאני לא מסוגלת להכיל את החלק הזה שכל שעתיים וחצי התינוק צריך להיות עליי כמעט למשך שעה (ככה זה בהתחלה). בנוסף, כל יועצת הנקה אמרה לי משהו אחר לגבי הזמן שתינוק צריך לינוק. לא ידעתי אם התינוק שלי שבע או רעב והאם הוא אכל מספיק. הייתי כל כך כאובה מהלידה ולא היה לי אפשרות להחלים, כי כל הזמן הייתי צריכה לטפל בתינוק. הוא היה צריך להיות עליי ולא היה מישהו אחר שיכול להאכיל אותו במקומי. אני, הגוף שלי - זה האוכל שלו! זו תחושה שאני אישית לא יכולתי להכיל. היה לי גודש הרבה פעמים ולא היה לי ברור אם זה בגלל שהוא לא אכל טוב או אולי כי אני שואבת מדי הרבה? כשהוא בכה לא ידעתי מה הסיבה. אם זה קשור לרעב, או למשהו אחר? כל הזמן חייתי בתחושה שאני לא יודעת מה קורה והאם הילד שבע. בשבת היה אסור לי לשאוב והתינוק שלי כנראה לא אכל מספיק ואז סבלתי ביום ראשון ושני מגודש ודלקות. למדתי שיש משאבה שמתאימה לשבת. הייתי צריכה ללכת להביא את המשאבה הזו מגמ"ח כי אני לא אקנה גם משאבה שמתאימה לשבת. פשוט חייתי כמו משוגעת סביב השעון. כל הזמן שאיבות.. הנקה… להפשיר חלב… להקפיא חלב… לחמם… כל הנושא של הטמפרטורות, איך לחמם וכמה - זה עוד תאוריה שלמה שהייתי צריכה לשנן שניה אחרי לידה. הלידה של הבן שלי נפלה בתקופה של אירועים משפחתיים וחגים: היה לנו בר מצווה, ברית ופדיון הבן, מה שגרם לנו להיות הרבה מחוץ לבית ובנסיעות. ילד ראשון את לא מיומנת מספיק לדעת איך להניק ברכב תוך כדי נסיעה. מצאתי את עצמי כל הזמן בלחץ איך אצליח להניק תוך כדי נסיעה, מה יקרה אם יהיה פקק? ואם הוא לא יאכל מספיק, איך אשאב תוך כדי נסיעה? ואם לא אשאב אז אסבול מגודש… פשוט מצאתי את עצמי מוטרדת, עצבנית, לא רגועה ורק רוצה שיקחו ממני את התינוק כמה שאפשר, כל עוד הוא לא צריך לאכול. מצאתי את עצמי מחזיקה את התינוק אך ורק כשהוא צריך לאכול ולא עם הרבה שמחה בלשון המעטה… עד שיום אחד אמרתי זהו. עד כאן. שמעתי מכמה נשים בגינה שלא צלח להם הנקה והבנתי שיש דבר כזה לתת בקבוק, זה לא סוף העולם וילדים יוצאים נורמלים ואפילו יותר. הבנתי שיש טיפוסים שזה טוב להם, נעים להם וזורמים עם זה ויש טיפוסים שפשוט לא. הבנתי שהפעם זה כנראה לא הזמן הנכון להניק וזה פשוט עושה לי רע. גם ככה יש כל כך הרבה דברים חדשים והתמודדויות שילד ראשון מביא איתו. הרגשתי שהנקה זה משהו נורא גדול וקרו לי מספיק דברים גדולים בחיים כרגע. ושאולי בהמשך החיים עם ילדים אחרים זה יזרום יותר ואולי לא - וזה בסדר. ‏יש נשים שיגידו שבבקבוקים, מטרנה ומים חמים זה הרבה יותר מסובך מאשר להניק. אבל אני לא חוויתי את זה ככה. אני טיפוס מסודר והיה לי קל ומסודר בקבוקים. מבחינתי, הנקה, אם זה לא בבית - זה הדבר הכי מסובך שיש. צריך לחשבן מה אני לובשת, למצוא מקום נעים להניק ולדעת איך להניק בצורה שלא רואים הכל. זה היה הדבר הכי מסובך שראיתי מול העיניים ובמיוחד לטיפוס כמוני שאוהב לצאת ולבלות ולא להיות בבית כל הזמן.

יש תרסיס או רולר נגד יתושים לבני חודש?