מה הייתן עושות אם הבעל שלכן היה מזניח את חיי המין שלכן, הוא חצי א מיני, דתי.. סקס לא מעניין אותו כל-כך אבל תמיד מחפש את המומנט המושלם לעשות סקס.. פעם זה התינוק בן השנה שעדיין ער ולא נעים לו, פעם זה העייפות הבלתי נסבלת שלו, וכאילו אני תמיד זאת שמנסה ליזום וגם אז זה חצי כוח.. הוא לא ניגש לזה בשיא הלהט.. וזה לא שהוא לא נמשך אליי הוא פשוט לא נמשך לכלום (אז תחסכו את המשפטים של ״הוא בוגד״ ״לא בא לו עלייך״ כי זה לא נכון.) מה שהכי מעצבן זה שכשמתחשק לו ועד שמתחשק אני אף פעם לא מסרבת.. אני מינית בטבעי, אבל כשאני רוצה אני צריכה להתאמץ וגם אז לא תמיד זה קורה, אבל אני נשואה.. לבגוד אסור לי, לראות פורנו לא מוסרי, מה שנשאר לי זה להתייבש.. מרגישה בעונש. וזה מה זה לא פייר.. להתגרש כרגע זה לא פונקציה, אני שנייה מללדת.. ויש עוד תינוק בן שנה בבית. (כבר היינו בטיפול זוגי) יש בינינו עוד מלא בעיות אבל מעלה ספציפית את הנושא הזה.. מה הייתן עושות במקומי?