שבוע 29 עם סימפוליוזיס קשוח ביותר מרגישה בחודש 9 עם 2 ילדים קטנים מפזרת…

שבוע 29 עם סימפוליוזיס קשוח ביותר מרגישה בחודש 9 עם 2 ילדים קטנים מפזרת למסגרות עובדת מחזירה מהמסגרות ואיתם עד שישנים פשוט קשה לי ברמות אין לי עזרה מאף אחד הכל עליי ופיזית אני כבר מתפרקת שזה מוביל כבר לחוסר סבלנות וייאוש נפשי שגורם לי לתסכול שיוצא בסוף על הילדים אמא שלי בעולם משלה לא מציעה את עצמה וגם כשביקשתי עזרה כל פעם היה לה תירוץ אחר בעלי לא רואה את הקושי מבחינתו אני אמא ואמא צריכה לתפקד הוא עוזר פה ושם אבל לא באמת רואה אותי אני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון לפני לידה ולא אחרי, אם יש דבר כזה ומפחדת מהרגע שאלד במקום לצפות לזה כי אין לי מושג איך אני אצליח לתמרן בין הכל פרקתי😮‍💨
💬4 תגובות👍3 לייקים

תגובות (4)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 במאי 2025 בשעה 19:46
וואי אחותי חיבוק אני עם סימפיזיוליזיס בשמירה מרוב שהמצב שלי גרוע ואני לא יודעת איך את.שורדת חיבוק ענקק
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 במאי 2025 בשעה 19:54
וואו נשמה, קשוח מאוד לא פשוט בכלל. כל הכבוד לך שאת מתמודדת וקמה ועושה בשביל הילדים. מבינה אותך עם הכאב, אז קודם כל תורידי מעצמך מה שאפשר על תשקיעי בדברים מסויימים שחררי כל דבר שיוריד עומס ובאמת אולי לנסות לבקש שמירת הריון או ימי מחלה. או אפילו לקחת כמה ימים מחלה להתאושש ולהתחזק. תחזיקי מעמד בסוף תלדי תינוק/ת מתוק וזה שווה הכול וכל הכאב יעבור וכבר תשכחי מהסבל ותקבלי כוחות חדשים שלא ידעת שקיימים בך, אמא אלופה ❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 במאי 2025 בשעה 21:05
ואו, קודם כל חיבוק שאפו שאת בכלל עומדת על הרגליים ומתפקדת! היה לי סימפיולוזיס בהריון הראשון וזה סיוט, לא סתם מקבלים על זה שמירה ואף יש מצבים שהאישה מתניידת בכיסא גלגלים זה באמת משבית! סליחה על הבוטות , אבל מקרים כאלה מקפיצים לי את הפיוז.. בעלך לא אמור ל"עזור" ובטח לא רק פה ושם ולהתעלם מהמצב שלך אלא להיות שותף פעיל, להוריד ממך עומס איפה ומתי שאפשר, אלו ילדים שלו, המשפחה שלו, בית שהוא חי וגר בו.. מניחה שהוא עובד ועדיין, גם את! בנוסף לעבודה כל משק הבית וגידול הילדים עלייך וכללל זה תוך כדי הריון עם כאבי תופת, בלי עזרה חיצונית מהמשפחה שלך, לא הגיוני בכלל. אמא צריכה לתפקד ואבא לא פחות! איך לא תקרסי פיזית?! וברור שזה ישפיע על מצבך הנפשי ובסוף יצא על מי שאת הכי לא רוצה ואלו הילדים שהכי לא מגיע להם.. ולכן לדעתי תעשי לו שיחת ניעור עם הסבר על המצב שלך שאולי הוא לא קלט או לא הבין עד עכשיו..

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

מעניין אם מישהי מזדהה איתי.. אני בהריון שני, מחר המשוער שלי בעזרת השם!! אני זוכרת מה עברתי אחרי הלידה של הבכור שלי, אני זוכרת את הכאב, את הלילות , שלי גם היה ממש כוכב ברוך השם לא ישנו חודשים 😂 ההנקה שכאבה ברמות והייתה התמודדות מאתגרת מאוד עבורי, ההחלמה שהיתה מאוד מאוד קשה, תפרים, פיסורה ומה לא ברוך השם😂 בכל אופן, יש לי בת עכשיו , נורא רציתי בת . לא יודעת אם זה בגלל זה , לא מאמינה האמת… אבל אני כאילו מחכה לה כלכך!!! מחכה לרגע שהיא תוולד , מחכה ללידה עצמה!! לצירים לעוצמה הזאת שהיא יוצאת ושמים אותה עליי, אני בוכה רק מלחשוב על זה. הייתי די בטראומה אחרי הלידה הראשונה שאגב לא היתה רעה בכלל, פשוט הייתי בשוק מהכאב של ההחלמה ומכל הסיטואציה שאף אחד לא יכל באמת להכין אותי אליה. ודווקא עכשיו שיחסית ״נוח״ לנו , הילד בן שנתיים הוא כבר קצת עצמאי, כל גיל והקשיים שלו אבל בכל מקרה הוא מתקשר , אנחנו ישנים לילה שלם ויש סדר יום ברור , אין הנקה ואין תלות כלכך גדולה. אז איך יכול להיות שאני כלכך מחכה לזה ולווא דווקא מפחדת לחזור לזה? כאילו בא לי כבר להניק אותה לחבק אותה אמאלה לא יודעת להסביר מאיפה זה בא לי
💬5 תגובות👍2 לייקים