אני כותבת מתוך צורך לפרוק את הדברים ומקווה שעצם זה יעזור לי ואני מבקשת בלי לשפוט קודם כל אני מלאת הודיה לה' יתברך על ההריון הזה אבל במקביל לא מדחיקה את הרגשות שצפים בי מתוך ידיעה שלהדחיק את הרגשות שצפים לא באמת פותר את הבעיה אלא רק מחמיר. אז ככה ב'ה הריון רביעי, עם שלושה בנים בבית ואחרי הפסקה של כמעט 4 שנים והשבוע אחרי תקופה שהסקרנות שלי והציפיה היתה בשמים התבשרנו שיש בבטן עוד בן. אני באמת לא יכולה להסביר את התחושה שיש לי מאז אני מאוכזבת ובוכה כזה בלי שליטה אולי זה נשמע לא טוב וגם בעבר שנחשפתי לפוסטים מהסוג הזה לא ממש הבנתי עד הסוף ויותר היה קל לי לומר אבל יש ככ הרבה טוב מסביב אז למה להסתכל דווקא על זה. אבל עכשיו  זו התחושה שיש לי וככל שאני מנסה להדחיק ככה אני יותר בוכה וגם מוצפת כנראה רגשית מכל התקופה הקשה שעברתי של הבחילות וההקאות. כל כך ציפיתי וקיווית וייחלתי שהפעם זאת תהיה בת וכבר מתחילת ההריון אני מדמיינת איזה דברים אני אקנה לה ואפילו אני ובעלי דיברנו לעובר בלשון נקבה מרוב שזה מה שרצינו ולו היתה אינטואיציה שזה בת ובדרך כלל הוא מףצודק בדברים האלו. בנוסף אני נזכרת כל הזמן איזה תקופה לחוצה היתה אחרי הלידה עם הברית וכל המסביב כל פעם שבעלי היה איתי באשפוז במקום להיות נטו איתי ולנסות לתמוך בי נפשית ופיזית הכל היה סידורים וטלפונים סביב הברית והיה לי נורא קשה עם זה וגם לא היה לי קל בלשון המעטה עם כל ההתאוששות אחרי הלידה והפעם קיויתי ואמרתי לעצמי זהו הפעם בע'ה אהיה עסוקה בעצמי. כמובן שלא נדבר כבר על כל ההערות שמסביבי חברות שאפילו עדיין לא יודעות שאני כבר יודעת מה יש לי עם ההערות שלהן.. אין הפעם את חייבת בת... אין מצב שהפעם זה עוד פעם בן.. יאו אני מקווה בשבילך שזו תהיה בת ואני מרגישה שזה עוד יותר מעיק עלי. אני מקווה שהתחושות האלו שמלוות אותי לאט לאט יחלפו ואני אצליח להשלים עם זה ולהתחבר עד הסוף ולהיות שמחה באמת. אני מאמינה בקב'ה ויודעת שהוא עושה עבורינו את הטוב ביותר אבל עדיין לא מכחישה את הרגשות שעולים בי. תודה לכל מי שקראה