מתייעצת. לוקח לי זמן להתגרש. יש לי 2 ילדים בני 1.9 ובן 4. הבכור רגיש מאוד. אני יודעת שזה הדבר הנכון (וגם הוא - הוא זה ש״מפנטז להתגרש״). כרגע אני מובטלת (מהנדסת), אבל מחפשת עכשיו משרה באינטנסיביות. מרגישה שצריכה גם לראות מישהי שתעזור לי בפן הנפשי לעשות את הצעד. 2 הדברים האלה זה כרגע מה שמשאיר אותי במקום בלי לעשות מהלך. שנינו יודעים שאנחנו בתהליך גירושין ומדברים רק על ענייני הילדים. שתיקה של חודשים. נאמרו דברים קשים מאוד שמאותו רגע שנינו יודעים שזה הסוף והחשש הגדול הנוסף זה עניין המגורים בפיצול הבתים ואיפה המסגרות של הילדים יהיו…לא מסכימים על המקום ומפחדים ממה שזה יעשה לילדים. איך חיים ככה?