נמאס לי אני חודש תשיעי עם הריון לא קל בכלל היפראמזיס בחילות עדיין מקיאה, סימפוליזיס וההורמונים שלי משתוללים ובעלי פשוט מקבל אתזה מחכה ללדת ולהתגרש ממנו . רוצה מישהוא שיכיל אותי כמו שאני. שאני לא אפחד להיות אני. נכון לא גדלתי בבית הכי נורמטיבי רק עם מכות השפלות ומילים שאני אחסוך.. מספיק אני מלקה את עצמי אני לא צריכה שבעלי יעשה אתזה. הכל עוד יותר מסובך כי אנחנו גרים בחו״ל ואין לי כאן אף אחד באמת. גם כואב לי על התינוקת האומללה שלא עשתה כלום לאף אחד אין יום שלא בכיתי מתחילת ההריון לא היה יום😞 פוחדת שעשיתי את טעות חיי ומתחילה לחשוב שאולי יהיה לה טוב במשפחה אחרת.. זהו פרקתי אין פואנטה לפוסט..