היי אהובות נקלעתי למצב מורכב בשבילי אשמח אם לא תכתבו תגובות שופטות אני מודעת למצב רק מבקשת לשמוע דעות שאולי ישנו את דעתי🥺 אני והבן זוג שנה וחצי ביחד אנחנו בני 22 נכנסתי להיריון לא מתכונן והחלטנו לעשות הפלה בתחילת מאי עשיתי הפלה בכדור ולמי שמבינה זה לא פשוט ודיממתי כמעט חודשיים הפסקתי לדמם וחיכיתי עכשיו למחזור הבא , כמובן למדתי לקח וכבר לקחתי מרשם לגלולות ובתכנון רציתי לחזור לקחת גלולות ביום הראשון של המחזור. המחזור לא הגיע, ושוב אני בהיריון . באמת שנזהרנו ואני מהבוקר בוכה ששוב זה קרה כאילו לא עבר חודש !!! הייתי צריכה לחכות למחזור הראשון של אחרי ההפלה על מנת להתחיל לקחת אמצעי מניעה. חלק מהפעמים השתמשנו בקונדום בחלק לא אבל שמרנו.. שוב - בלי האשמות 😒 את האמת אני לא יודעת אם אני רוצה שוב לעבור את התהליך הזה ( את ההפלה ) , נפשית ופיזית שוב לפגוע בגוף .. מצד שני , להביא ילד? בגיל מוקדם וכל כך לא צפוי? כבר רשומה לתואר באוקטובר הקרוב כן רוצה ללמוד ובדיוק התחלתי לעבוד בעבודה מסודרת והכל סבבה הולך כמתוכנן , טסה לחול נהנת בדיוק כמו שצריך לעשות בגילי . אנחנו פשוט אובדים עצות , יותר אני כי הבן זוג שלי במקום אחר קצת נגיד מבחינת קריירה וכאלה אישית הבן זוג שלי מוכן לקחת אחריות מלאה ואת כל ההשלכות וממש מראה רצון טוב וכמובן שגם אני כנראה אצטרך לקחת ולאכול מה שבישלתי אבל פתאום אני גם חושבת על הילד, לאיזה מציאות יגדל? האם יהיה בסדר ונצליח באמת לגדל אותו בצורה טובה ? מפחדת מהעתיד , ממצב כלכלי מכל כך הרבה דברים .. מעבר לזה שהמשפחה שלי נגד , אמא שלי נגד ובדעה של להביא ילדים בגיל מאוחר אחרי שמיצינו למדנו נהנו וכו אם אספר לה שאני שוב בהיריון זה יהיה בצירוף אמבולנס שיחכה למטה כי היא פשוט תשתגע עליי היא יכולה להיות קיצונית ממש ולכעוס עליי ואני לא בנויה לזה ושלא נדבר על 2 אחים שלי הגדולים.. אצלו במשפחה דווקא מקבלים עניין כזה בטוב מה לעשות? להשאיר ? לא להשאיר ? תנו לי סיבות ללמה כן או למה לא או עצות איך לעבור את זה נפשיתתתת אני מרגישה שאני אבודה פתאום , שוב. אוף . תודה לכן ❤️

רציתי לשאול האם כל הנשים שמניקות כואבת להן הפטמה או שזאת רק אני ומתי זה יעבור אני שבוע אחרי לידה כל פעם שמניקה את התינוקת יש לי כאבי טופת

פוסט פריקה.. בעלי במילואים, כמו רוב המדינה בערך.. כ״כ קשה לי, אני כמובן לא אומרת לו את זה לא רוצה שידאג גם ככה בטוחה שדואג. אני עם תינוק בן שלושה חודשים, מקבלת עזרה מידיי פעם מהמשפחות אבל האמת שאפילו לראות אנשים אין לי כוח או סבלנות. בא לי את בעלי וזהו. ראיתי הערכות שיכול להיות שזה יימשך שנה, זה בכלל שבר אותי.. כל היום מעסיקה את עצמי כדי לא לחשוב ולא לדאוג, משתדלת לא לראות חדשות זה סתם מכניס אותי לסטרס.. זו הייתה אמורה להיות תקופה כ״כ יפה ומרגשת, חיכינו לרגע הזה ועכשיו, הוא רואה את הסרטונים של הקטן מרחוק ומזיל דמעה מהתרגשות מכל סרטון ובטוחה שצובט לו שהוא לא איתנו ברגעים האלה. חשוב לי לתעד לו כל פיפס, כדי שברגעים שהוא מגיע הביתה לאפטר לא ירגיש שהוא לא בעניינים. עד עכשיו הייתי אוכלת שותה מתפקדת בשביל הקטנישלי ופתאום אפילו חשק לאכול אין לי, לא בא לי כלום רק דואגת ברמות ורוצה את בעלי קרוב אליי.

כמה זמן נמשך הדימום אחרי לידה שלכן?

יש פה בנות שגם אחרי שהיה להן מלא חלב בשבוע הראשון בציצי אחרי שבוע שבועיים החזה ניהיה רך וחזר לגודל הרגיל שלו וכשהן שואבות יוצא פתאום פחות חלב מההתחלה ? האם זה הגיוני שמתישהו בשאיבה יוצא פחות?

שבוע 24 כמה עליתן במשקל ??