אני משתגעת. היינו בחופשת לידה בתקופה נוראית לזוגיות. מתוך הקושי בעלי פנה לשירותי מין. זה לא התקדם לכלום מעבר לפנייה בלבד. מאז הביע חרטה, הלך לטיפול להבין למה זה קרה, עשה שינויים ומביע רצון לעבוד ולשקם את הזוגיות. מצד שני, אני, כבר תקופה ארוכה שהלב חסום. יש אהבה, אבל לא מצליחה ליזום שום דבר זוגי , לבנות אמון מלא ולהיות 100 אחוז בתוך הזוגיות ולשחרר את מה שקרה. אז כבר תקופה ארוכה נמצאים בזןגיות מתוך הרגל ונוחות, לפעמים נעימות. (גם פחד כלכלי בעקבות פירוק אם יהיה).. לא מצליחה להתקדם משם. הוא אדם טוב, אבא טוב.. הוא גם נסגר והתרחק מעט, בגלל הדחייה שחווה ממני מאז. אני לא רגועה בתוך הזוגיות אין נחת או צמיחה הדדית.. מצד שני אם הייתי טועה ונופלת הייתי רוצה שימחלו לי ולא יזכרו לי רק את זה ולמחוק עשור פלוס.. בקיצור בצומת דרכים אם להישאר ככה באופן הזה או להתמודד עם קושי האדיר של הפירוק תודה למי שקראה עד כה

אמאלה בחילות איומות לא יודעת מה לעשות עם עצמייי😭