תינוק נולד עם שיערות בפנים?

היי, מנסים להיקלט להריון שני, הריון ראקון הלך בקלות וממש מקווה שגם הפעם.. מנסיון אם אורך המחזורצשלי 25 ימים, מתי אתם מעריכות שהביוץ? מתי ניסיתם להיקלט ביחס לביוץ?

בא לי להעביר איזה מסר שמתחיל קצת לקומם אותי. אנחנו בעידן של הצפת ״יועצות הורות״. וזה כבר נהיה אובססיבי!! התוכן שלי ברשתות מוצף בפוסטים ועצות על הורות. מקודם קפץ לי פוסט באינסטגרם של ״איך תגרמי לילד שלך להרגיש שייכות באיסוף מהגן״ ואז רשימת עשה ואל תעשה ברגע האיסוף מה להגיד מה לא להגיד ואיך להתנהג. בחייאתתת רבאקק. איבדנו לגמרי את השכל הישר מה עם האינטואיציה האמהית הבסיסית של מה להגיד לילד שלי כשאני אוספת אותו מהגן. כל המומחיות הזאת בכל מקום שורטת אותנו כי יש ניתוח על כל פיפס הכי קטן שאת עושה עם הילד שלך כל דקה של שניה ביום יש 200 תזות של יועצות. אותי אישית זה מטריף. אני הןלכת לנקות את זה מהאלגורתים שלי כי זה באמת כבר דופק את השכל אבל די אני באמת מציעה לכן לא לשכוח שיש בכן אינטואיציה אימהית מובנית ואין דרך אחת נכונה לעשות דברים ופשוט תקשיבי לעצמכן ושלא תיפלו להינדוס ההתנהגותי הזה ותהנדסו את ההתנהלות שלכן עם הילדים שלכן בצורה מלאכותית וממש אובר-מודעת בכל דקה ביום! ובטח שלא ליפול לביקורת עצמית ואשמה על כמה לא ״מדויקת״ אני כאלה כמו שלי לפעמים קורה. אני שמה לזה סוף. זהו הייתי חייבת לפרוק מעצמי.

כמה יצא לכם הערכת משקל ? בשבוע 32 יצא לי 2.193 זה תקין ?

שלום לכולן, אני כותבת כאן היום כי אני מרגישה צורך לשתף ואולי למצוא תמיכה מאימהות שעברו או עוברות משהו דומה , ובמיוחד היום … הבן שלי נולד ב-20 באוקטובר 2023, שבועיים אחרי פרוץ המלחמה. להפתעתנו הגדולה, הוא נולד ג'ינג'י, למרות שלא אני ולא בעלי ג'ינג'ים. זה היה אהבה ממבט ראשון – אני רואה בו משהו כל כך יפה, כל כך מיוחד. אבל השמחה על לידתו הפכה מהר מאוד לכאב עצום בגלל הסיפור של משפחת ביבס. שלושה ימים אחרי הלידה, נכנסתי לדיכאון. פחדתי פחד נוראי שייקחו לי אותו, שיפגעו בו. הייתי מתעוררת בלילה בחרדה איומה, מרגישה אשמה שאני יכולה לחבק את הג'ינג'י שלי בזמן ששירי לא יכולה... בכיתי בלי הפסקה. וככל שהזמן עבר, זה לא נעשה קל יותר. כל פעם שאני יוצאת איתו החוצה, אנשים עוצרים אותי ואומרים לי כמה הוא מזכיר את כפיר. אני מרגישה את המבטים מלאי הרחמים והצער בכל מקום. אבל הדבר שהכי קשה לי הוא שכאשר אני רואה תמונות או סרטונים של כפיר ואריאל, אני מרגישה שאני רואה את הבן שלי. זה קורע אותי מבפנים. היום, כשהבן שלי כבר בן שנה וחצי, אני עדיין תקועה באותו מקום. אני לא מסוגלת לראות תמונות או סרטונים שלהם בלי להתפרק בבכי ולהרגיש שהחרדה משתלטת עליי שוב. אני יודעת שהבן שלי מרגיש את זה. אני אימא מאוד חמה ומגוננת, אולי יותר מדי, ואני לא רוצה שזה יחנוק אותו. אבל אני כל כך עייפה מהפחד הזה, מהכאב הזה… ראיתי כמה פסיכולוגים אבל אני חושבת שאף אחד לא יכול לעזור כי בתור אמא ישראלית הפחדים הם אמיתיים הם לא בראש שלנו האם יש כאן אימהות עם ילדים ג׳נג׳ים שמרגישות כמוני? שמצאו דרך לצאת מזה? איך ממשיכים הלאה? איך אפשר לשחרר קצת? אני אשמח לשמוע מכל מי שיכולה לשתף. תודה לכן ❤️

אני מתחרפנת מחמותי כל ההריון רק דיברה כמה שהיא מחכה לעזור לנו עם התינוק אתמול היא הגיעה וביקשה להחליף לו, אני מבחינתי שמחתי שאני אוכל לנוח סופסוף אבל היא אז היא נזכרה להגיד שהיא לא יודעת מה להשות ומבקשת שאהיה איתה בכל שלב. בלעתי את הרוק ועזרתי לה, התינוק כבר צרח מבכי כי זה לקח חצי שעה והיא לא נתנה לי להחליף אותו אלא רק להסביר. עברנו את זה, אמרתי לה שאני לא צריכה עזרה אבל מוזמנת להגיע אלינו באהבה מתי שתרצה הגיעה היום התחילה לתחקר מה אני אוכלת כדי שהחלב שלו יהיה בריא רצתה להעיר אותו כי ישן יותר מדי ביום (אמרנו לה שכל הלילה צרח לנו) אחר כך ראתה אותי שואבת שאלה למה אני שואבת ולא מניקה ואז ראתה שאני מחזיקה נוטרילון למה נוטרילון ולא להניק מה אין לי מספיק אחרי שראתה את החלב מהמשאבה אמרה שהוא צהוב מדי וצריך להיות לבן בעלי היה אבוד בכל הסיטואציה הזו ולא יודע איך להעיר לה.. רק חיבק אותי ותמך בי יש לה כוונות טובות באמת מכל הלב אבל העזרה שלה מתישה אותי