הילד שלי בן 2.8 שעבר ניתוח שקדים/כפתורים/שקד שלישי במקביל לפני כחודשיים ועד אז לא דיבר בכלל אפילו לא אבא ואמא. אחרי ניתוח יש שיפור משמעותי ןהוא מתחיל כבר לדבר אבל אומר רק מילים בודדות ולא מצליח לחבר. יש לו קרוב ל10 חיבורים ממש פשוטים כמו "לא רוצה" "מי זה" וכו'. היינו השבוע בהתפתחות הילד ממש התבייש מהקלינאית ולא כזה שיתף פעולה אז היא לא כל כך התרשמה לטובה. חייבת לציין שיש לילד קשר עין ממש ברור, הוא יודע לבקש מה שהוא רוצה, אבל לא תמיד עונה כשאהיה קוראת לו, לרוב זה קורה כהוא מרוכז במשהו אחר, למרות שיש שיפור משמעותי אחרי ניתוח עדיין יש כמה דברים שהוא עושה וזה מדאיג אותי ולא יודעת כמה זה תקין אנסה לרשום קצת על ההתנהגות הוא עושה סיבובים סביב עצמו (אבל כשאני אומרת לו לעצור הוא ישר עוצר) הוא מדבר לעצמו כזה ולא מרוכז (ברגעים כאלה אני ישר מנסה למשוך את התשומת לב שלו וזה מצליח) הוא יודע לבצע משימות שאני נותנת לו (לא מורכבות מדי) לפעמים מרגיש לי שהוא לא בפוקוס כזה או שפשוט מתעלם ממני, אוכל יפה ויודע לשיר שירים זה נשמע לכם תקין?
אמהותאמהות
💬4 תגובות

תגובות (4)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי9 במאי 2025 בשעה 22:42
אנחנו לא מאבחנות . אם יש לך חששות אז עדיף לך לגשת לאבחון בעיקר בשביל הילד . כי אם הוא מאובחן אז הוא יצטרך את כל הכלים הנכונים עבורו. בהצלחה לך ולקטן ❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 במאי 2025 בשעה 01:33
קלינאית תיקשורת וריפוי ועיסוק זה יעזור לו מאוד ואל תדאגי הוא יפתח מול הקלינאית לאט לאט זה ביישנות
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 במאי 2025 בשעה 04:28
נשמע ממש ילד רגיל. אחרי הניתוח לוקח להן זמן. תחשבי שילדים ששומעים טוב לוקח להם שנתיים ללמוד להגיע לצירופי מילים האלה והוא מתחיל מהתחלה. אנחנו ניתחנו את הבת שלי כשהייתה בת 3 והיה תוך שבוע קפיצה מטורפת ואז האטה בקצב של השיפור ולאט לאט. היום היא בת 4 וחצי מתקשרת רגיל לחלוטין אבל מה שכן בגלל שלקח לה קצת זמן ובאיבחון שלה לא נתנו על זה משקל אבחנו אותה עם אוטיזם. גם בגלל זה וגם כי הילדה לא רצתה לענות להן על כלום. אם הייתה עוברת אבחון היום היו שולחים אותי הביתה. זה שילד מרוכז במשחק זה דבר טוב, זה סימן שיש לו את היכולת להתרכז. הסיבובים סביב עצמו זה משחק... למה לעצור? והדיבור עם עצמו זה מפתח דימיון, הילדים לשי מדברים עם עצמם במשחקי דמיון וזה בריא ומבורך, להיפך אני מעודדת אותם לדעת לשחק עם עצמם ולא רק עם הסביבה. בסוף הוא בן שנתיים וחצי... הוא לא חייל והוא לא סטודנט, הוא ילד, שבא לעולם לחוות ועכשיו חווה את הכל מהתחלה אפשר לומר.

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך