היי חודש תשיעי, שבוע 38+. כל פעם שאני קמה מישיבה כואב בבטן התחתונה כאילו הרצועות עומדות להיקרע (בהרגשה זה מרגיש כאילו יש חבל לאורך הרחם והכובד עומד לקרוע אותו). מישהי חוותה את זה? כאב הגיוני?

חסר לי אמא לפרוק איתה את הבעיות והתסכול ובכללי לשים ראש כדי להרגיש מוגנת ואהובה אני בת יחידה להורים גרושים לא היה לי קשר טוב עם אמא שלי מאז שאני בת 13 כשההורים התגרשו אמא שלי עזבה את הארץ לפני שנתיים כשילדתי ועם אבא שלי אני בקשר רחוק יותר מגיע פעם בשבוע לראות את הנכדים ותו לו אין בינינו אינטראקציה כלשהי של בת ואב.. אין לי משפחה בכלל בארץ חוץ מאת של בעלי וגם כל אחד בשלו ואין קרבה בכלל חברות אין לי בכלל, רק כמה אמהות בגלל הילדים שומרת על קשר לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות לקבל תמיכה רןצה משהו אנונימי קשה לי לשחרר את המבוכה בזה שאין לי אף אחד בחיים פסיכולוג מרגיש קר ומרוחק מדי אם יש למישהי עצות אשמח 🙏🏼

שיתוף.. אני מבואסת קצת. בהתחלה כל הנשים במשפחה משני הצדדים אמרו לי שזה בן וכולן פתאום חלמו עליי חלומות שזה בן ובקיצור החדירו לי למוח לאט לאט שיש לי בן.. כל המשפחה הימרו כזה על מה יש לנו וחלק מהתגובות היו ״העיקר הבריאות ושניפגש בברית״ או ״בן זכר אמן״ ועכשיו גילינו שיש לנו בת. (שזה אגב היה הניחוש שלי מההתחלה) ואני לא יודעת מה אני מרגישה עם זה 😭 אני מרגישה שאני אאכזב את כולם ברגע שנגלה להם.. זה עניין שחדש גם אצלי במשפחה וגם אצלו במשפחה, אין נכדים נוספים. ואני מפחדת שלא יתנו לה מספיק אהבה או משהו אולי אני גם סתם מגזימה והיסטרית בגלל ההורמוניפ אבל לא יודעת.. תודה שקראתן 💔

אני צריכה לקבל תשובות של הבטאאא ואני על קוציםםםם