אני מרגישה שאני לא אוהבת מספיק את בעלי מאז שילדתי שלושה חודשים כבר עבר מאז. אני מרגישה שאיבדתי את זה אין לי חשק מיני ואני משתדלת בשבילו גם אם הכי לא בא לי התינוק שלי נהפך למרכז חיי, אני קמה כשהוא קם והולכת לישון כשהוא נרדם. בעלי משתדל לקח אותי לחופשה יומיים להתנתק קצת השארנו את הילד אצל חמותי. אבל עדיין אני איבדתי את זה . אני מפחדת להגיד אבל אין לי רגשות אליו מספיק. אנחנו לא מדברים במהלך היום בכלל בקושי רק למשהו שצריך…הוא חוזר מאוחר ואני ישנה הוא קם בצהריים (הוא עצמאי) ואני כבר בשיא של היום עם התינוק. יש לי כעס כלפיו שהבאתי ילד ואני איתו כל היום הולכת איתו לכל מקום מקניונים לבתי קפה ומטיילת איתו. ובעלי כל היום בעבודה ואני מרגישה בתוך לופ בעלי נראה טוב וגם אני ההריון לא שינה אותי לא עליתי אובר וחזרתי מהר לעצמי. אבל אני בודדה בודדה רב היום בלי תקשורת בלי עזרה וגם אם הוא בא ממש לקצת וחוזר לעבודה הוא המפרנס היחיד ולא מחסיר ממני כלום . נותן לנו חיים שקטים ואופציה לעשות מה שרק מתחשק לי אבל עדיין הלבד הורג אותי אנחנו כבר לא יושבים בבתי קפה, או אוכלים ביחד בכיף הילד שלי עושה אותי מאושרת ממנו אני סופגת את כל האהבה . ומצד שני אני לא רוצה לאבד את בעלי הוא בן אדם כלכך טוב עושה הכל באמת, קניות אוכל אפילו בגדים הוא קונה לי , מתנות יקרות ותמיד כל גחמה שלי הוא מבצע אבל החיבור בנינו פשוט אבד. בא לי לבכות איך מחזירים את האהבה הנה היינו בים המלח יומיים עדיין הכל היה אותו דבר הכל סטטי הכל ריק כלכך באלי חיבוק אוהב. עברתי הריון ולידה לא קלים ההחלמה שלי הייתה ללא עזרה משום צד אני קמתי על הרגליים ביום ששיחררו אותי מהבית חולים עם תפרים ודימומים וטיפלתי בתינוק בלי עזרה לא של ההורים שלי וגם לא שלו. ושם נוצרה לי הטראומה והכעס. הכל לבד.