היי אני 4 חודשים אחרי לידה.. והיום הייתי במקלחת ואז בעלי נכנס כזה לשאול אותי משהו ושמתי לב שמסתכל לי רק בפנים וממש נמנע מלהסתכל על כולי.. קיצר אמרתי לו בצחוק כזה אחרי שיצאתי מהמקלחת מה נהיית לי ביישן חח למה אתה בורח מלהסתכל על כולי ? ככה הכי בראש טוב ואז ראיתי אותו ממש מתחיל לה לחץ וזה ואחרי ששאלתי אותו כמה פעמים מה קורה אז אמר שבגלל שאני בעבודה ועם הילדה התחלתי להזניח את הגוף שלי ואני לא מטפחת את עצמי כמו לפני.. האמת נפגעתי מאוד כי אני מאוד משתדלת לשמור על תזונה נכונה ולהתאפר יום יום אז לא הצלחתי לעצור את הדמעות לא יודעת מה קרה לי וממש בכיתי והתכנסתי בתוך עצמי ואז הבין שנפגעתי והוא ניסה לבקש סליחה ואמר שהשאלה הלחיצה אותו ולא התכוון לאמר לי ככה אבל קשה לי להאמין באמת , הוא לא מסתכל כבר תקופה על הגוף שלי אני שמה לב לזה ואני עובדת מאוד קשה עד 5 בערב ואז עם הילדה הןא המון בעבודה עד מאוחר.. אני לא יודעת מה אפשר לאמר לו שיבין כמה נפגעתי ומה אפשר לעשות כדי לגרום לו להבין אותי ולקבל אותי כמו שאני?? כותבת עם דמעות בעיניים 😞

לא יודעת מה לעשות גרים ליד המשפחה של בעלי אף אחד פה לא רלוונטי לא מזמינים לא מתעניינים מרגיש שאין שום קשר ״משפחתי״ מרוכזים בעצמם נטו אנשים הכי לא חמים שיש ההפך המוחלט מהמשפחה שלי לא מצליחה למצוא את עצמי פה גם לא בהיבט החברתי- כל אחד מרוכז בעצמו אם אנחנו לא מזמינים אלינו אף אחד לא מזמין ולא בקשר חמתי לא בחיים וחמי סיעודי ככה שהתחושה היא באמת… שאנחנו פשוט לבד… לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הקשה הזאת, כאובה ומרגישה מאין חרדה מהעתיד מלגדל ילדים בתחושות האלה כשלי כילדה זכורה משפחה חמה ועוטפת מ2 הצדדים נראה לכן שמשהו יכול להשתנות? מה הייתן עושות? נמאס לי להיות מדוכדכת מזה, טרודה, פגועה, כעוסה ועוד לריב עם בעלי בגלל זה מהתסכול

יש לי חלב מניקה אבל לא משביע כנראה מניקה אותו לפני כל ארוחה תמ"ל נוטרילון אוכל אחרי ההנקה 120 מל בן חודשים וקצת

תינוק בן חודשיים. איך הייתן מלבישות בחום הזה?

הי בנות, האם ניקיון צואה של יונים מהווה סכנה בהריון? שבוע 10 .. כל יום מחרבנות לי בכניסה לבית אני משתגעתתת ומודאגת בו זמנית!!!

סיפור הלידה שלי , אחריי כמעט חודשיים שרציתי לכתוב הנה הגיע הזמן☺️ טוב ככה זה התחיל ב 6/6 שעה 14:00 בערך היה לי ביקורת של הריון עודף שבוע 41+2 כבר ממש עייפה ולא מרגישה את הסוף באמת כבר חשבתי שלא יגיע לעולם , אחרי הבדיקות הציעו לי סטריפינג אם יש לי פתיחה , (באף אחת מהביקורות לא הסכמתי לבדוק פתיחה כי אני ממש רגישה וסובלת) הבנתי שאני כבר בשבוע מאוד מתקדם ולא באלי ללדת בשבת אז אמרתי יאלה אני יעשה את ההשתדלות שלי והשם יעזור.. בדקו לי פתיחה , הרופאה הייתה הכי חמודה בעולם באמת , ״אם משהו לא נעים לך את מיד אומרת לי ואני מפסיקה״ היא בדקה לא אשקר שזה כאב לי והחזקתי את עצמי מלבכות (אני באמת מאוד רגישה) והיה לי פתיחה 2 אז היא עשתה לי גם סטריפינג ואמרה שב70 אחוז מהמקרים זה מאוד מקדם . יצאתי מהמיון 15:15 בערך עם כאבי בטן מטורפים (לא היה לי ממש צירונים בכל ההריון אז בדיעבד מבינה שיכול להיות שזה היה צירונים 19:00 בערב אני מתחילה להרגיש כאבי בטן חדים , הייתי אצל חמתי בעלי הלך לארגן את הדברים לבית חולים ולארגן את הבית שנחזור לבית נקי ומסודר ( לא היה לי פשוט מוטיבציה לכלום כי ראיתי שכלום לא זז אז לא אירגנתי יותר מידיי) אני עם כאבים ובכי וחמתי עושה לי עיסויים בבטן בתקווה שקצת ירגיע אותי צירים כל עשר דקות כזה , חשבתי שזה רחוק ואין לי מה לנסוע כרגע אז המתנתי עוד בבית , עד השעה 22:00 קצת אחריי עשר אני זוכרת ציר כואבבבב מאוד , זה התחזק וניהיה צפוף יותר אמרתי לבעלי שעכשיו אני רוצה לצאת אני לא מסוגלת עם הכאב הזה.. יצאנו , אמרתי לאמא שלי לצאת למרות שאני לא בטוחה מה קורה וזה הייתה הרגשה שהיום זה קורה אז היא גם יצאה לכיוון הגענו לבית חולים ניסו לבדוק לי פתיחה והיא לא הצליחה קפצתי לה שם מכאב כל שניה , הייתה עם ציפורניים ממש ארוחות וזה לא היה לי נעים בכלל , אז אמרו לי להמתין שמישהי אחרת אולי תבדוק אותי , אני יושבת במיון מתחילה לבכות מכאב כל חמש דקות ואומרת לאמא שלי איך אפשר לעבור דבר כזה זה כל כך כואב לי עכשיו אז מה בהמשך היא עושה לי עיסויים בגב ומנסה להרגיע אותי, תוך כדי שאני אנטיפטית ודוחה לבעלי שמציע לי לשתות או לאכול עברה רופאה במסדרון והציעה לי לעשות מקלחת חמה , אמרתי לה שאני אשמח (בבית זה מה שעזר לי להחזיק שהיה לי כואב) 1:30 בלילה נכנסתי למקלחת חמה ולא יצאתי משם כמעט שעה ישבתי על כיסא פשוט עם מים חמים וזה רק מה שהרגיע אותי ממש אבל , אחריי שקצת נרגעתי יכולתי לתת לבדוק אותי אז נכנסתי לחדר להמתין לרופאה שתבדוק אותי ופשוט התחלתי להקיא מלא נוזלים , הרגשתי שהגוף שלי ממש חלש ואני חייבת לישון , בדקו אותי פתיחה 3 , הבנתי שמהרגע הזה אפשר אפידורל אז ישר ביקשתי אמרו שכמה דקות ישמו לי עירוי ויכניסו אותי לחדר לידה ויקראו למרדים. השעה 03:12 ישבתי על המיטה מחכה למרדים ושוב מתחילה להקיא עוד נוזלים (המנקה התייאשה אמרה לי אם יש לך עוד הבאתי לך שקית😂) המרדים הגיע ואני ממש מפחדת שהוא לא יעשה טוב , שהאפידרול לא ישפיע ואזוז . ישבתי מקופפת אמא שלי מחזיקה לי את הידיים ואומרת לי לא לזוז עוד קצת וזה נגמר את אלופה זה ייקל עלייך את לא תרגישי כלום , והמרדים סיים תוך רבע שעה את צריכה להרגיש השפעה , עשר דקות אחריי ואני לא מרגישה כלוםםםם ממש כמו קסם אמאלה ניצלתי את הזמן וישנתי קצת , קמתי ב3:50 עוד שיניים נוקשות ברמות לא הבנתי מה קורה לי כל הגוף שלי רועד אבל לא קר לי , קראתי למיילדת היא אמרה שזה טבעי וזה מה אפידורל אין לי מה לדאוג, השעה 4:20 באו לראות מה איתי , לבדוק פתיחה , ואני פתיחה תשע היייתי בהלםםם איך זה התקדם לי בשעה כל כך מהר (לא הרגשתי כלום בבדיקת פתיחה רק לחץ) המיילדת אמרה לי שצריך לפקוע מים כי הם לא יצאו עד עכשיו , אמרתי לה בסדר , היא פקעה ויצאו לי מים קצת עכורים לפי מה שאמרה אז בלידה צריל שיהיה רופא בחדר שמיד ייראה מה המצב של התינוק.. בנתיים