יש לי יש בן שנתיים וחצי סופר רגיש וחם ומחבק ואוהב! בגן הוא מרביץ די הרבה כי הוא משתעמם/נלחם על תשומת לב/אין שם גבולות ברורים ועקביים וכו. אני מצידי לא הסכמתי מעולם לעבור על זה בשתיקה ועבדתי איתו על המון דברים בבית כמו על לבטא את עצמו במילים על למצוא פתרונות על וויתורים. הוא עושה את כל מה שלימדתי אותו, חוץ מבגן הוא נמצא המון בסיטואציות חברתיות והוא בחיים לא מרביץ גם בימי הולדת של ילדים מהגן הוא רק מחבק ומנשק ומוותר להם אף פעם לא מרביץ. הגננת והצוות ״המקצועי״ (עאלק) החליטה שהפתרון זה להושיב אותו בצד ולהתקשר אליי בזמן אמת .. ואז מה? איך בדיוק אני יכולה לעזור עוד ? אולי אני יבוא לעבוד בגן? יש בגן מצלמות אונליין ואני יושבת צמוד צמוד עליהן ויודעת להגיד שהוא מרביץ משעמום ובעיקר בגלל גבולות לא ברורים ולא עקביים . שלא נדבר על תחלופה של הצוות והתסכול שזה יוצר אצלו. נשמע לכן הגיוני שהגננת במקום לדבר עם הילד להסביר לו לגרום לו להרגיש מועצם לתת לו משימות שירגיש עצמאי ונחוץ מתקשרת אליי ואומרת לי ״אני לא יודעת מה לעשות״ אני בסאגה הזאת כבר תקופה, לקחתי אותו לטיפול רגשי עשיתי הכל מהצד שלי!!! אבל זה לא תלוי רק בי! קיבלתי נקודות חשובות להעביר לצוות שלי כדי לשנות את ההתנהגות הזאת אצלו והן לא עושות את זה באמת ! אז מאיפה האומץ לבוא אליי או לילד שלי בטענות?????