הבן שלי לביקי שלי הבכור, בן שנתיים ושלושה חודשים, אנחנו איתו במסע הזה כבר שנה הנוירולוג מבולבל והפסיכולוגית גם הייתה מבולבלת אבל היום אבחנו אותו על הרצף, מרגישה שהשמיים נפלו עליי, אני גננת בגני תקשורת כל חיי אהבתי לעזור ולקדם את הילדים האלה אבל פתאום כמו בוקס בבטן לא מצליחה להגיד מילה לא יודעת מאיפה להתחיל אין לי מילים כאילו. ארבע שנים של תואר על החינוך מיוחד נזרקו לפח אני פשוט לא יודעת כלום, תנו לי כוחות, איך מתקדמים מכאן, ילדתי בת לפני שישה חודשים אני לא פנויה אליה בשום צורה, שלא נדבר על לחזור לעבוד עם ילדים על הרצף זה מכאיב כל-כך לפגוש את המערכת מהצד השני
הורים למיוחדים:)הורים למיוחדים:)
💬5 תגובות

תגובות (5)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 במאי 2025 בשעה 12:15
מה השלב הבא, איך אני מספרת להורים לחמותי וחמי למשפחה ומה אעשה כשיגיבו בצורה בקורתי ופוגענית אני צריכה הכוונה צריכה עוד מישהו שילווה אותי בעלי לוחם כרגע בעזה אני לבד בזה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 במאי 2025 בשעה 12:16
עדיין קשה לי להאמין שהוא על הרצף הוא כלכך מתקשר ומתקדם אבל עדיין לא מצופה לגילו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי6 במאי 2025 בשעה 09:41
קודם כל חיבוק חם(: הכי חשוב לנשום להירגע ולהבין שזה לא סוף העולם. תזכרי שאת מכירה ויודעת זה יתרון עצום. זה עדיין לביא שלך המתוק הבן האהוב שלך. שום דבר לא השתנה עם האבחנה הזו. להפך עכשיו תדעי איך לטפל בו יותר טוב ולתת לו יותר כלים להתקדם ולהצליח. תפני לעו״ס ברווחה תתייעצי תבררי מה הזכויות המגיעות לו בחוק. להיות על הרצף זה לא בושה, נכון זה יכול להיות קצת יותר מאתגר אבל הכל לטובה. יש לך ניסיון ואני בטוחה שאת יודעת איזה ילדים נפלאים הם. אני מאמינה שאת אמא מהממת ודואגת ומעורבת- פשוט תמשיכי כמו שאת ואני בטוחה שלביא שלך ייתרם מזה רבות. ולגבי המשפחה מה שחשוב זה את ובעלך ברגע שתתייחסו אליו רגיל כך גם כולם יעשו ומי שרק יעז להעביר ביקורת אין לו מקום בחיים שלכם. להיות על הרצף זה לא קללה.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות