פוסט פריקה בעלי רואה בי חברה אני מרגישה שזה הדבר היחיד שהוא רואה בזוגיות שלנו את ה'חברוּת'. זה חשוב מאוד אבל זה לא הכל. אנחנו נשואים יש לנו בית לנהל, ילדה. זה לא רק כיף ובילויים צריך גם לעשות דברים הכרחיים הקשורים בניהול הבית. בקיצור, מאז שהתחתנו הוא לא עבד יותר מחודש... זה אומר שאני המפרנסת היחידה. היינו במצבי דוחק נוראיים. ומה שבעיקר קשה לי שהוא גם לא עובד בחוץ וגם לא עובד בבית! זה אומר שיום שלם הוא יכול להיות בבית והבית עדיין יהיה מלוכלך, כלים בכיור, וכביסות. כאילו. ריבון העולמים-אתה יום שלם בביתתתת ולא מעניין אותי שום תירוץ. יש לציין שיחסית לתפקוד שלו בבית של ההורים הוא עושה המון. אבל זה אפס לעומת כמה שצריך כדי לנהל בית סביר. בדקתי וראיתי שיום שבו אני לא עושה בבית כלום הבית פשוט הולך ונובל .... זה היה לפני שהיתה לנו הילדה וזה גם עכשיו איתה. בקיצור הוא באמת אדם טוב אבל לא מצליח להניע את עצמו לעשות דברים שחייבים. אוכל הוא מכין כי זה מרגש אותו וכיף לו...הוא יוצא לקניות מידי פעם וגם משחק עם הילדה ומרדים אותה. אבל די, לא רוצה להסתפק בזה, אני חושבת שבתור אחד שנמצא בבית הוא צריך לעשות הרבה יותר!!!! בעיקר זה היה פוסט פריקה. אבל אם מישהי חווה משהו דומה או חוותה בעבר ויודעת איך להניע לפעולה אשמח לעזרה בדחיפות.

תינוק בן 4 חודשים, פשוט בלתי אפשרי לנסוע איתו ברכב הוא חמש דקות יושב סבבה, אבל ברגע שמתחילה הנסיעה פשוט צרחות משהו לא נורמאלי!!! זה משהו שהתחיל לו רק לאחרונה וכל יציאה מהבית זה פשוט סיוט, זה תקין? יש איך לעזור לו עם זה או להרגיל אותו לנסיעות? מתי זה אמור לעבור לו?