כן אני אומרת את זה.. לא רציתי ללדת וילדים והבאתי את התינוקת שלי שהיום בת חצי שנה בשביל בעלי כי אני אוהבת אותו ולא רציתי להתגרש..לא יודעת אם הוא היה עוזב אותי אם לא הייתי מביאה הרגשתי שאני חייבת בשבילו..ולא רציתי גם יום אחד להתחרט על זה שלא אביא.. אבל אני אומרת שיש יותר קשיים מאשר רגעי אושר ..אני חצי שנה איתה בבית ושונאת את החיים שלי ויש רגעים שגם אותה יש רגעים שאני לפעמים גם אוהבת אותה.. אני סובלת ואין לי עזרה..הסבתות באות אחת לשבוע במקרה הטוב וזהו.. אין לי מסגרת לרשום אותה אני תקועה איתה עד ספטמבר וזה סיוט ..סיוט שלא נגמר אני בדיכאון ואם חלילה אכנס להריון נוסף מי אפיל אני לא מעוניינת בעוד. אין לי רגע לעצמי אני מתגעגעת לחיים שלפני.. מתחרטת על זה שהבאתי אותה הייתי צריכה להתגרש לא יודעת איך אפשר להתמודד עם זה אין יום שאני לא בוכה תודה שקראתן פרקתי