שבוע 37+1, צירים שבינתיים לא מובילים ללידה אבל ממש נוכחים שרואים במוניטור. מחיקה בין 40 ל 50 ופתיחה חצי. את הבן הראשון שלי ילדתי ב 39+1. כמה זמן יכול להיות ככה לפני שיתפתח ללידה מנסיונכן?

אהובות רוצה ממש להתייעץ איתכן לפני שנה עברתי לידה שקטה. כבר שנה מנסה להיקלט ולא צולח... אני כבר 3 מחזורים מנסה לקלוט את הבעות שלי דרך הבדיקות ביוץ בזמן שיש ביוץ אני עושה . אבל לא קורה כלום אני ממש מיואשת ... יש לי שבוע הבא רופא פוריות בתקווה שלא אצטרך שוב התערבות חיצונית עוד מישהי חוותה את ההרגשה המתסכלצ הזאת אני ממש בדאון..

ה יי בנות, בא לי לפרוק ולשמוע איך אתן הייתן מגיבות. אני אמא טרייה לתינוקת בת ארבעה חודשים, ולא תמיד יודעת מה אני עושה ואם אני עושה את זה נכון. אני כל הזמן בחרדות. לתינוקת יש אוטם בחדר שמאלי במוח שגילו בלידה, ואף אחד לא יכול לדעת מה המשמעויות שלו לעתיד. התינוקת שלי תינוקת עצבנית וקשה, לא כזו מחייכת. עכשיו היא בשלב שהיא מזהה אותי ואת אבא שלה ולא רוצה אף אחד חוץ מאיתנו. וקשה לי מאוד לשמוע אותה בוכה — מבחינתי אני מוכנה לעזוב הכול, אפילו באמצע מקלחת, העיקר להיות לידה. אבל אני כל הזמן מקבלת תגובות מהאחיות שלי, מהמשפחה ומהחברות על התינוקת: “למה היא מתעוררת עצבנית?” “למה היא ישנה רק חצי שעה?” “למה היא לא אוהבת שמחזיקים אותה ככה?” “למה היא לא מחייכת?” “למה היא לא עונה לשם שלה?” רק למה למה למה ותגובות חרא בלי סוף. ובסוף אחותי אמרה לי: ‘את לא יודעת איך לטפל בה’. זה ממש פגע בי. אני באמת לא יודעת מה לעשות, כל הזמן מנסה להבין מה היא רוצה. אני מרגישה לבד!!! אין לי חברות עם ילדים, האחיות שלי כבר עם ילדים גדולים, בעלי עובד שעות מטורפות, ואני והיא לבד רוב היום. בנוסף לכל התגובות החרא שאני מקבלת וההשוואות בין התינוקת שלי לילדים שלהם — כבר אין לי חשק לצאת מהבית, כדי לא “להפריע” לאנשים.